פורסם by & קטגוריה הורים, ילדים, פנאי.

"זמן לזוז", סדרה חדשה של הופ! המלמדת משחקי רחוב וחצר בכיכוב "מיכל הקטנה והמפלצות" צילום שלי אבידור

 

נתחיל באירוניה ואולי אבסורד היא המילה היותר מדויקת: כשאני הייתי ילדה, הייתי צריכה להסביר להורי מה זה דודס (מקלות שמניחים ברווחים וקופצים ביניהם), מדוע אני מבקשת סרט גומי ארוך, או למה אני מחפשת אבנים קטנות ומשויפות בגינה ובחצר. והיום, עולם הפוך, ההורים הם אלה שצריכים להסביר לילדים את הכללים של הקלאס, איך מקפיצים חמש או שבע אבנים ואיך צריך להתנועע ב"אחת שתיים שלוש דג מלוח".

פינצ'י, יואב, יוני ודודי לומדים לשחק

בהקפצת חמש אבנים

נוכחתי בכך שילדי ימינו לא יודעים במה מדובר, כאשר לפני ימים אחדים נחתה בביתי קופסה מוארכת שנשלחה על ידי קבוצת מדיה הופ! ובתוכה מצאתי חבל צבעוני, גומי ארוך, קוביות מתכת קטנות למשחק האבנים, רשת עם גולות שחורות, ומקלות של "דודס". חבורה של ארבעה נכדים גילאי 3-10 ועוד תינוק בן שנה וחצי המסתפח אליהם ומנסה להשתתף בכל משחק, נעצה מבטים תמהים בתכולת הקופסה ושאלה: מה זה. לומר את האמת, הרגשתי באותו רגע צביטה של חרטה. איך זה שאני והורי הילדים מנעתי מהם את הכיף של משחקי החצר והשכונה שאנחנו כל כך אהבנו. איך זה שהשלמנו עם ההתמכרות שלהם לטלפון החכם, למשחקי הווידיאו, לישיבה האינסופית מול מסך המחשב. האם חטאנו בכך שלא התעקשנו ל"זרוק" אותם מהבית עם חבל, גומי או חמש אבנים, והכרחנו אותם לשחק למטה בתופסת, מחבואים, קלאס. זוכרים את הימים בהם כשירד הערב נשמעו ברחוב קריאות האימהות: דני, הביתה! א-ו-ר-י, ה-ב-י-ת-ה. והצעקות הנגדיות מהחצר לעבר המרפסת "עוד רגע אמא…עוד רגע אמא…? מי צועקת היום מהמרפסת לעבר הילדים המשחקים בשכונה? למי בכלל יש מרפסת? איזו נוסטלגיה. איזה הווי שלא קיים עוד. האם ניתן לשחזר אותו?

"מיכל הקטנה והמפלצות" סדרה חדשה של הופ! המלמדת לשחק בחבל ובגומי, בקלאס ובחמש אבנים כל יום בשעות 7:00 וב-17:00   

צילום שלי אבידור

אנשי הופ! וערוץ 8 מאמינים שלא מאוחר להחזיר את הילדים למשחקים הדורשים תזוזה וקפיצה, והם הפיקו סדרה חדשה בת 18 פרקים בשם "מיכל הקטנה והמפלצות". בכל פרק מדגימה מיכל בעזרת שתי בובות גדולות של מפלצות, פוגו וטריק, ו"מכשפה" (בגילומו של יובל סגל), איך משחקים באחד ממשחקי הילדות ההם, כשמסר הוא: הגיע הזמן לזוז. אשר לילדי משפחתי, הם לא לקחו את החבל, המקלות והגומי ורצו למטה. אבל הם כן סובבו חבל, סידרו מקלות וקפצצו, בתוך הבית פנימה, לאורך הסלון. וגם זה טוב. ודאי טוב יותר מאשר הרביצה הלא נגמרת מול המסכים.
ועכשיו תמיהה: למה צריך להדגים את משחקי הילדות באמצעות מפלצות ולא ילדים? התשובה כמובן ברורה לי – מפלצות משום מה הם טרנד שנחשב פופולרי בקרב ילדי הדור הזה. עובדה שגם על בגדי ילדים בקולקציות הסתיו, ואפילו בגדי תינוקות, יש איורים של מפלצות. יצורים שהיו בילדותנו שלנו סיוט לילי, נעשו פתאום גיבורי תרבות. עולם הפוך כבר אמרתי?

סבתא ונכדים צופים ביחד ב"מיכל הקטנה והמפלצות"

בנושא "זמן לזוז!"
צפיתי עם קטני המשפחה בשני פרקים מתוך הסדרה, שהחל מה-28 באוקטובר תשודר כל יום בשבע בבוקר ובחמש אחרי הצהריים, והם ביקשו לראות אותם שוב ושוב ושוב.

פינצ'י יואב ודודי מתאמנים בחמש אבנים

לדברי יוצרי הסדרה כל פרק יעסוק בפעילות פשוטה אחרת, והצופים יוכלו לחקות בבית את מה שהם רואים על המסך, או בחוץ עם החברים. אינשאללה. כדי לזכות בתשומת הלב של קהל היעד הצעיר, בכל פרק יש גם שירים קליטים וקצביים ותנועות ריקוד קלות. מומלץ שמבוגרים ימצאו שעה קלה לצפות עם הקטנים וגם להתנועע איתם. גם לנו לא יזיק לקום מהכיסא והכורסה. שיר הנושא הקבוע של הסידרה נקרא "זמן לזוז!" ובסופו מכריז ה"זוזו-פלצת" על הנושא והפעילות היומיים.

Loading Facebook Comments ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *