מסעדת רג'ינה היא לא סתם כשרה, אלא כשרה למהדרין, והעובדה שהיא שוכנת במתחם התחנה בעיר שקידשה מלחמה, לפחות בתחום התחבורה, על השבת, ונחשבת לבירת ההתנערות מההלכה היהודית במדינת ישראל, מקנה לה מעמד מיוחד שבעתיים.
התחנה, על גבול תל אביב יפו, מול מה שהיה פעם הדולפינריום, היא המסעדה הכשרה היחידה במקום המקסים, לשעבר תחנה עותומנית ומנדטורית של מסילת הברזל קהיר-דמשק. מומלץ לבקר שם כדי לראות קרונות רכבת עתיקים, אדני עץ ששוקעו ברצפה המשוחזרת, בוטיקים וגלריות, והכי מרתק, עצי שיקמה עתיקים ואדירי גזע וצמרת, מהגדולים אולי הכי גדולים בארץ.
כאשר יתעורר הרעב, או התיאבון, רג'ינה, שגם היא ממוקמת במבנה עתיק משוחזר באתר התחנה, היא הכתובת. לפני שמתיישבים לאכול צריך להחליט היכן. כי המקום מציע אופציות מגוונות. יש חצר קדמית, חצר אחורית, חדרים סגורים עם חלונות קטנים, מקושתים, בסמוך לתקרה, אותנטיים ומעניינים בסגנון המגורים של פעם, שלא מומלצים לסובלים מקלאוסטרופוביה, וגם מתחם מוקף חלונות ענקיים, ועוד חצר אחורית. זה כשלעצמו מרתק.
המסעדה הזו עברה שני גלגולים לפחות, מאז פתיחתה על ידי ציפי וניר, שקרא לה על שם סבתו. בגרסה הראשונית, ההחלטה של הבעלים הייתה לבשל ולהגיש תבשילים וסלטים מכל עדות ישראל, ממש קיבוץ גלויות קולינארי. כשניר חלה והמסעדה נמכרה, הבעלים החדש שמר ביחד עם השף שלו על היומרה להתמודד עם כל סגנונות הבישול היהודי מפולין ועד צפון אפריקה, לאו דווקא בהצלחה מלאה. והיום, שף חדש, תפריט מצומצם ומהודק יותר, החלטה נבונה, וההתרשמות שלי היא שצריך עוד יותר לצמצם אותו, כדי להגיע לרמת התמחות גבוהה, נוסח מועט המכיל את המרובה.
הגענו לרג'ינה בערב קריר ובחרנו במתחם החלונות. המקום התמלא לאט אבל בהתמדה בזוגות דתיים חובשי כיפות סרוגות, שחורות, בכל הגדלים והסגנונות וישבה בו גם קבוצה מלוכדת של דוברי צרפתית. בחרנו מתפריט המנות הראשונות במרק היום (38 שקלים), שהיה על טהרת הקישואים ובמעדן כבד (48 שקלים), שזכרתי משני הגלגולים הקודמים בהם סעדתי שם, שהוא מוצלח ביותר. המרק היה מעולה, מעט מלוח מדי לטעמי, ולא באשמת השף, כי זה מה שרוב הישראלים אוהבים, אבל קטיפתי ונעים. מעדן הכבד היה פרוסת ממרח מעוצבת עשויה מכבדי עוף לצד ריבת עגבניות שרי. הפעם התיבול היה מעודן והמנה בהחלט מוצלחת מאוד.
תפריט הראשונות כולל גם סלט ירקות ישראלי (עגבנייה, מלפפון, בצל סגול, צנונית, שומר, עשבי תיבול ופלפל חריף בתיבול שמן זית ולימון), אבל מתומחר לדעתי גבוה מדי – 58 שקלים. יש גם סלט עוף על בסיס חזה עוף בגריל, בצל סגול, עגבניות שרי ועלים ירוקים (68 שקלים), מאפה בצק עלים ממולא בשר בסגנון מזרחי לצד ביצה קשה ומטבלים (42 שקלים), ועוד. אבל כדי לשמור מקום למנות העיקריות לא הזמנו את אלה.
בתפריט העיקריות הלכנו על פילה סלמון צלוי לצד שעועית ירוקה (98 שקלים), וסטייק אנטריקוט 300 גרם לצד תפו"א אפוי (148 שקלים). נתחיל בבשורה הפחות טובה: כחובבת סלמון התאכזבתי מהדג שהוגש יבש מדי, ולא מתובל נכון ולצערי גם אני וגם שותפי לארוחה הנחנו אותו בצד אחרי נגיסה אחת. חייבים לציין שאף אחד לא ניגש לשאול מדוע המנה נשארה כמעט שלמה. אשר לסטייק האנטרקוט, הוא אמנם יקר, אבל עשוי נכון במידה שביקשנו, מדיום רייר, ומאוד מאוד טעים. זוג חובב בשר יכול להזמין שם פלטה הכוללת אנטריקוט, חזה עוף ופרגיות לצד צ'יפס ותפו"א ב-280 שקלים.
קינחנו בתה נענע (14 שקלים), ומוס גבינה טבעונית על בסיס קרמבל אפוי (45 שקלים) שהיה טעים ולא מכביד.
בתפריט הקינוחים יש גם מוס גבינה טבעונית וקרמבל בליווי גנאש שוקולד, 48 שקלים, ועוגת שוקולד בלגי חמה לצד גלידה, 45 שקלים.
לילדים יש ברג'ינה שלוש מנות: שניצלונים וצ'יפס (58 שקלים), המבורגר בלחמנייה עם חסה, עגבנייה ובצל לצד צ'יפס (58 שקלים) ופסטה שמן זית (58 שקלים).
שורה תחתונה: מקום נעים ומסוגנן, שצריך בכל זאת להוריד מחירים, למרות שברור לי כמה יקר לתחזק מסעדה תל אביבית, ומומלץ שיצמצם עוד יותר את המנות המוצעות, ויעלה את רמת חלק מהמנות. ממכרים שסעדו שם אחרי שמעתי שכדאי להזמין אסאדו (98 שקלים) את מעדן הכבד כמובן, ואת מרק היום.
