הפרקים האחרונים של תכנית הטלוויזיה "המרוץ למיליון", מתרחשים כידוע בין הנופים המרהיבים של קוסטה ריקה. למרות המטלות הקשות, ה"רצים למיליון" לא מתאפקים ומדי פעם מתעכבים לרגע על מנת להתפעל ממראות הטבע, וזו עוד סיבה טובה לספר בשבחיה של המדינה היפהפייה על נופי הבראשית שלה.
נופי בזלת והרי געש
עיר הבירה של קוסטה ריקה, סן חוזה, היא שער הכניסה העיקרי למדינה, בה ממוקם נמל התעופה הבינלאומי. עם זאת, העיר אינה מעניינת במיוחד וחבל להתעכב בה כשמעבר לפינה ממתינים פארקים וג'ונגלים מופלאים. אם בכל זאת רוצים, ניתן להקדיש לה כחצי יום, כשעל הפרק שני מקומות עצירה מומלצים. הראשון הוא התיאטרון הלאומי, מבנה מהמאה ה-19 עתיר עיטורים ופיתוחים שיגרום לבאים בשעריו להרגיש בארמון מלכותי. השני ממוקם לא הרחק ממנו: מוזיאון הזהב בו מוצגים שטרות ומטבעות היסטוריים, כשהשיא, לפחות מבחינתי, ממוקם בקומה התחתונה המבוצרת כמו כספת ענקית – אוסף תכשיטי זהב טהור מהתקופה הפרה קולומביאנית.
מוזיאון הזהב בסן חוזה
כאשר מגלה אמריקה קולומבוס הגיע לקוסטה ריקה, קידמו את פניו כמה אינדיאניות שענדו תכשיטי זהב. קולומבוס סבר בטעות שהמדינה כולה משופעת זהב ולכן קרא לה קוסטה ריקה (החוף העשיר).
אבל למזלה של קוסטה ריקה, ובניגוד למדינות אחרות בדרום אמריקה, לא היה בה הרבה זהב ולכן לא נשדדה והוחרבה על ידי הכובשים הספרדים שעשו שמות במדינות היבשת שלימים יצאו לה באירופה מוניטין, כמקום שבו "הרחובות מרוצפים בזהב".
לקוסטה ריקה יש אוצרות מסוג אחר לגמרי: היא ממוקמת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, שווה לחוות את שניהם, ומלאה כאמור שמורות עוצרות נשימה. שמורת הטורטוגרו למשל (הנקראת כך על שם הצבים המקננים בה בין יוני לספטמבר). מגיעים אליה בסירת נהרות מקורה, והלינה בה היא בלודג'ים (צריפי עץ), כדי לשמור על הטבע ועל אותנטיות. גם הסיור בשמורה נערך בסירות קטנות השטות בתעלות (אל תשכחו להצטייד במעילי גשם כי הגשם לא מפסיק לרדת שם גם בקיץ).
לסיורים רגליים ניתן לצאת בסמוך ללודג' שבו אתם לנים, ולהגיע אל החוף האטלנטי, מקום קינונם של הצבים. החול באזור הזה שחור, עדות לפעילות הגעשית שעדיין מתרחשת בקוסטה ריקה.
עץ האיגואנות
אחד מהרי הגעש הפעילים הוא הארנל, המוקף שמורה הקרויה על שמו. בדרך אל ההר מתעכבים ליד עץ האיגואנות, עליו מטפסות לטאות הענק הייחודיות האלה. הנוף הבזלתי מרשים. את הלוע עצמו לא תוכלו לראות אלא ביום בהיר במיוחד, ובכל זאת המקום בהחלט שווה ביקור. אגב, ההתפרצות האחרונה של ההר הייתה ב-1968, והיא גרמה לאסון כבד.
לוע הר הגעש פואס
כשעייפים מהסיורים ברגל ובסירה, ניתן להירגע בספא מקומי עם מעיינות מים חמים טבעיים לא גופרתיים, עם מים שחימומם התרמי נובע מהפעילות הגעשית.
שמורת טבע מרהיבה נוספת היא המונטה ורדה (ההר הירוק), שבה תחוו מערכת אקולוגית הנקראת יער עננים. המקום אכן מעונן רוב הזמן וכמויות הגשם הרבות היורדות בו הפכו אותו לבסיס לאלפי זנים של צמחים ובעלי חיים. בתוך מונטה ורדה נמצא פארק סלווטורה ובו גשרים תלויים מעל לצמרות עצי הג'ונגל. האמיצים וחובבי האקסטרים יוכלו לנצל את ההזדמנות ולעשות קנופי – סוג של אומגה מקומית שבה גולשים בגובה רב (צופי "המירוץ למיליון" ראו את המתחרים מבצעים קנופי).
בלילה אפשר לצאת לסיור בג'ונגל לאור פנסים. אל תוותרו ואל תחששו. אין חיות טורפות ביערות של קוסטה רגילה וכל עוד מקפידים ללכת על השביל גם לא הולכים לאיבוד.
ג'ונגלים ירוקי עד
בסמוך לחוף הפסיפיק (האוקיינוס השקט) שוכן פארק מנואל אנטוניו, ולידו מפרץ עם מי טורקיז וחול זהוב. בעלי החיים רגילים לחברת אנשים ומדי פעם רואים קוף המתהלך להנאתו על חוטי החשמל, פרפר הנוחת על הכתף או רקונים הבאים לבדוק מה יש בתרמילי התיירים. הרקונים נראים חביבים אבל לא כדאי להתעסק איתם כי הם עלולים לנשוך, ויעיד על כך המתחרה וובה מ"המירוץ למיליון" שננשך בחוף הזה על ידי רקון.
גם הר הגעש פואס הוא יעד לביקור חובה. הלוע שלו הוא אחד המכתשים הוולקאניים הגדולים ביותר באמריקה הלטינית. אם כי מכוסה לרוב בעננים. מרהיבים לא פחות הם מפלי לה פאס הסמוכים, באתר הכולל גן פרפרים, גן סחלבים וגינת יונקי דבש. מהנה במיוחד לאכול גם ארוחת צהריים, כשצליל טיפות הגשם מתערבב ברעש המפלים, לשאוף את האוויר הצלול והנקי. לספוג את השקט והשלווה בנוף הירוק ולחלום על גן עדן עלי אדמות.
כתבה וצילמה אורית ענבר
