המקום: צפון ים המלח, המקום הנמוך בעולם. התפאורה: מרוקו פינת אלף לילה ולילה.
האוויר במקום הזה רווי ברום מרגיע גוף ונשמה. הבעלים, המעצבת, המתכננת, המגשימה של חלום אישי שהוא קורט הוליווד, כמה טיפות שחרזדה, מלוא הספל תנו לחיות לחיות (עשרות פסלי בעלי חיים בכל שביל, גומחה ופינה), וקילוגרמים של פינוקים (ג'קוזי בחדרים, בריכה חצי אולימפית בחוץ וים המלח בכל חלון), היא דליה דגן, אישה גדולה מהחיים כמו דמות מסרט.
עיקר שכחתי: השם- כפר הנופש ביאנקיני.
מאחר שאנחנו עכשיו בין פורים לפסח, אקדים ואומר שהכפר הזה יהיה כשר בחג המצות, וחובה על כל מי שחולם על נופש חלומי, "חוצלארץ" בתוך הארץ, למהר ולהזמין לעצמו חדר.
בעצם המילה חדר לא מדייקת את מה שיש בבינאנקיני. דליה דגן בנתה במתחם הגדול של הכפר וילה בסגנון ארמון מלכות צפון אפריקאי, צימרים דמויי איגלו שכל אחד מהם מרוהט ומאובזר בסגנון אוריינטלי אחר, אבל כולם עם סלסולי ערבסקות, רקמות וסולם צבעים של המזרח התיכון מצד אחד, מקלחות ושירותים מודרניים מצד שני.
ויש גם צימרים דמויי פירמידה מצרית, צימר עם חמסה ענקית על גגו המקומר, צימר בצורת אלת שמש קדומה, צימר עשוי אבן, אולמות אירועים בשמות המשקפים את סגנונם כמו מרקש, קזבלנקה, אגדיר, חאן עם מזרנים ווילונות אבל גם חשמל ומיזוג אוויר, מגוון של מחירים וטעמים. ופסלי בעלי חיים בכל פינה כבר אמרתי?
מאיפה כל זה התחיל והאם באמת מדובר בחלום שהתממש על ידי אישה אחת ויחידה?
כישורי יוזמה וביצוע, ביטחון עצמי וכריזמה, אמביציה ודחף פנימי להצלחה, אפיינו את הדמות הזו מילדות. בגיל צעיר מאוד הספיקה להיות קופאית ונהגת מונית, מתווכת נדל"ן ונהגת אוטובוס. בגיל שלושים, כאם לשלושה, היו לה כבר משרד תיווך, חנות יד שניה ופאב-מסעדה מצליח, ברחוב ביאנקיני במרכז ירושלים, רחוב על שמו של גנרל יהודי איטלקי ופעיל ציוני בתקופת מלחמת העולם הראשונה. את המסע הזה אל ההצלחה העסקית והפיננסית קטעה טראומה שהתפרסמה מאוד בכל אמצעי התקשורת, הפכה אותה לידוענית שראשי המדינה נפגשו איתה, זיכתה אותה בתעודת הוקרה ומעמד אשת השנה של 2006:
זה קרה בתקופה האיומה של פיגועי ההתאבדות לפני כעשרים שנה. באחד הערבים זיהתה דליה בפאב שלה מטען חבלה, ובתושייה מיידית, ואומץ רב, הרימה אותו ופרצה החוצה, הזעיקה את כוחות הביטחון, חסמה את הכניסה לרחוב במכוניתה, והצילה כך כמאה וחמישים בני נוער ששהו בפאב. זמן לא רב לאחר מכן, ארע פיגוע טרור נוסף בפאב סמוך, שלא נוטרל בזמן, ודליה הייתה עדה מזועזעת למראה עשרות צעירים מרוסקים במוות אכזרי.
טרור האינתיפאדות ריסק את אמונתה המוצקה של דליה בדו קיום עם הערבים וגם את הנחישות שבה קידמה ופיתחה את עסקיה. היא לקחה את הילדים ו"ברחה" לחוץ ים המלח הצפוני למגורים בתוך אוהל. חברים ומכרים החלו לבקר אותם שם, במספרים גדלים והולכים, ובהארה ייחודית לה, קלטה מהר את הפוטנציאל העסקי והבריאותי של המקום וגם את העובדה שביכולתה לבנות משהו אישי משלה, כולו על טהרת טעמה, חזונה, העדפותיה.
ביאנקיני היה השם הטבעי לחלום שהחלה להגשים בעשר אצבעות, והוא כולל היום, בין היתר, גם חדר מלח, חדר כושר, מסעדה מרוקאית כשרה, אולמות אירוח, ירידה לחוף פרטי, באר ריקודים, חנות מזכרות ומתנות שמציעה גם קוסמטיקה מים המלח וגם יבוא ממרוקו, מתחם קמפינג למי שמגיע עם אוהל מהבית, בקיצור, מותג תיירות ברמה בינלאומית שניתן לערוך בו חתונות ובר מצוות, שבתות חתן וכלה וימי גיבוש. וכל אלה בסגנון ואווירה חריגים במיוחדותם.
לדברי דליה ואנשיה, כל המצאי הזה הוא לא סוף פסוק. היא מסוג היזמים שכל הזמן מתכננים את הצעד הבא, כך שלמרות שביקרתי שם לפני שבועות ספורים, ונשימתי נעתקה למראה המקוריות והיופי, ברור לי שאם אגיע בעוד שנה-שנתיים, אמצע חידושים.
ביומיים שלי בביאנקיני, ראיתי פועל הצובע את המדרגות היורדות אל החוף בשלל צבעים, כל מדרגה בצבע אחר, ופועל אחר צובע את מעקה המרפסת הענקית אל נוף הים בצהוב, במקום הכחול הישן, ואכן הצהוב בוהק ומרשים יותר על רקע תכלת המים – וגם זה, כמו כל רהיט, אהיל, מנה במסעדה או ריפוד קטיפה של כורסה, מבוצע לפי הוראות בעלת הבית והמקום.
לנשמות שלא יכולות להסתפק בים, בבוץ המבריא, בבריכה ובמנוחה המופלאה וחייבות מסלולים בסביבה, כשהכפר הוא המקום ממנו יוצאים ואליו חוזרים, הנה שלוש אטרקציות מומלצות: מתחם קומראן, עם שביל עץ גבוה שנמתח מעל המערות המיתולוגיות שבהן נמצאו מגילות האיסיים, חלקים מהתנ"ך וממצאים ארכיאולוגיים נוספים ששינו את כל מה שידענו על תקופת בית שני.
מומלץ ביקור גם בחוות האפרסמון שם מגדל גיא ארליך מקיבוץ אלמוג צמחי מרפא וריח ששימשו לרקיחת הקטורת בבית המקדש וגם את עץ הלבונה, ומעבר קאסר אל יהוד על שפת הירדן, שצליינים נוצרים באים אליו לטבול ולמלא בקבוקים ב"מים קדושים", אבל במסורת שלנו הוא המקום שבו עברו יוצאי מצרים מעבר הירדן המזרחי אל ארץ ישראל המערבית בימי יהושע.
על ביאנקיני אפשר לספר עוד הרבה, אבל מילים לדעתי, לא יכולות להעביר ממש את החוויה שרק ביקור פיזי ימחיש ויעביר.
אפילו בצילומים אין די. ובכל זאת, אני מקווה שכמה מהתמונות שצילמתי שם, ישמשו מליצי יושר למקום המופלא ויהוו זרז לנופש הבא שלכם.
