בעידן של טרום קורונה, נהגתי לתאר את תצוגת האופנה שהעלו הבוגרים בסוף ארבע שנות עיצוב בגדים, בדים ותכשיטים במכללת שנקר, כהצגה הטובה ביותר בעיר. השנה, בצוק העיתים, אין תצוגה אבל יש תערוכה.
מי שיכול להרשות לעצמו להגיע לבניין המכללה ברחוב אנה פרנק ברמת גן, ייתקל במיצג מדהים של דמיון צעיר ונועז, ומשחק בחומרי גלם, צבעים וצורות, שעולה בחוויה האמנותית שהוא מקנה, על הרבה מוזיאונים ותערוכות ציור ופיסול.
בשנקר מרשים לסטודנטים לקראת גמר הלימודים, להמריא על כנפי הדמיון ולהרשות לעצמם לגייס חוטים ושרוכים, ניילון ועור, ניטים ונוצות, ניירות ומתכות, וגם לגייס מקסימום טכניקות, רקמה וגזירה, הדבקה והדפסה, צביעה וקריעה ואיור.
וחופש היצירה הזה נושא כמעט כל שנה תוצאות בינלאומיות של פרסים ומוניטין. בשבוע שעבר למשל, זכה בוגר שנקר דודי כהן במקום הראשון בתחרות אופנה בינלאומית בפרנקפורט, מתוך 160 משתתפים מ-30 ארצות. ובעשיריה האחרונה של המתחרים, היו 4 משנקר.
גם בתערוכה ברמת גן, שהעלו 43 הבוגרים אחרי ארבע שנות לימוד, והיא פתוחה לקהל עד יום ראשון 16.8, יש יצירות מרשימות כולל בין היתר סלי בד ענקיים מודפסים, שטיחים תלת ממדיים, מסכות הגנה שאין דוגמתם בשום בית מרקחת, שמלות הנראות כמו לבוש חלל של חייזרים, וגם בגדים לבישים יותר.
על כתפיה של כל קולקציה בתערוכה הזו יש מסרים תרבותיים, היסטוריים, אנושיים וטכנולוגיים שונים. גם שמות עתירי משמעות, כמו (בתרגום חופשי מאנגלית) -"אחרי הכו אני אנושי", "אני בבית", "אני לא זבל" (הדגמה של מחזור שקיות, אריזות ועודפי בדים לאופנה לבישה), "אני האחר", "אני המסע" ועוד.
אבל גם ללא התמודדות עם התכנים האלה, ההנאה החזותית והרעיונית לנוכח התוצרים שעל בובות התצוגה, מלאה. כך שמומלץ מאוד לבקר, והביקור חינם,
חשוב לדעת שחייבים להתקשר מראש ולהזמין יום ושעת ביקור. בתמונות המצורפות שאת רובן צילמתי בעצמי, בחרתי את הבגדים שיחסית נראו לי לבישים יותר.
