בהשוואה למחירו של ציור מתקופת הרנסנס האיטלקי, לפחות עשרות מיליוני דולרים – מאה וארבעים אלף השקלים, מחיר התחלתי, שעולה טבעת בחנות כרונוטיים, ועליה חיקוי בתלת-ממד של ציורי ג'וזפה ארצ'ימבולדו מהמאה-16, נשמע הגיוני. בהשוואה למשכורת ממוצעת במשק, הוא נשמע כמובן דמיוני. אבל מסתבר שיש מספיק ישראלים שמסוגלים, וגם קונים, במחירים כאלה.
פרט בציור של ארצימבולדו מהמאה ה-16
לא מפתיע שהכתובת הבלעדית בה ניתן לראות ולרכוש את טבעות ארצ'ימבולדו היא חנות כרונוטיים בכיכר המדינה בתל אביב (למען "הגיוון" אספר שיש חנויות כרונוטיים גם במלון המלך דוד בירושלים ובגן העיר בתל אביב).
טבעת ארצ'ימבולדו באוסף מאטיאולי. 120.230 שקלים בכרונוטיים
כן מפתיע לשמוע את ליצ'יה מאטיאולי, היוצרת והבעלים של הקולקציה, מטורינו איטליה, שהגיעה לכבוד ההשקה לישראל, אומרת בתשובה לשאלתי שבאבו דאבי עדיין לא מוכרים את אוסף ארצ'ימבולדו. זה אומר שישראל עשירה יותר מאבו דאבי? לאו דווקא. זה כן אומר משהו על הפער המבהיל שיש אצלנו בין עשירים לעניים.
ליצ'יה מאטיולי מציגה את אוסף ארצ'ימבולדו השבוע בתל אביב. צילום נ . גולן
טוב, עזבו פוליטיקה. נחזור לארצ'ימבולדו. הצייר הזה חקר, בעקבות ליאונרדו דה וינצ'י, את סודות החי והצומח, והיה שפוט של הנושא עד כדי כך שצייר פורטרטים אנושיים מפירות, ירקות, פרחים, דגים וכו'. האף – אגס למשל. הלחיים- תפוחים. העיניים- שזיפים או זיתים שחורים. וכאן מצטרפת לתמונה ליצ'יה מאטיאולי, בת למשפחת תכשיטנים איטלקית שהעניקה מעוף חדשני, חתרני משהו, לענף התכשיטים המודרני. הגימיק, או נגיד הגניוס שלה, הוא שידוך בין אמנות לתכשיטנות.
טבעת שפתיים בהשראת סלוודור דאלי. צילום נ. גולן
האישה הראשונה בתולדות התאחדות תעשייני התכשיטים בטורינו, שנבחרה לעמוד בראשה כנשיאה, המציאה ליצ'יה ערכת עגילים בשם "פאזל" שכוללת אוסף של אבנים יקרות, מלבניות, בשלל צבעים, שבמרכז כל אחת מהן פתח מלבני, וזוג עיגולי מתכת זרועי יהלומים, שניתן להשחיל דרך האבנים. כל בוקר אפשר להשחיל אבן בצבע אחר התואם לבגדים שאותם לובשים באותו יום. ספק אם גבר היה מסוגל לחשוב על דבר כזה. ליצ'יה מספרת לנו במפגש שנערך השבוע בכיכר המדינה, שהיא הושפעה בעיצוב ערכת העגילים המשתנים לבקרים, מציוריו של מונדריאן ופסליו של קאלדר. אמן אחר, סלוודור דאלי, גרם לה לעצב טבעות זהב עם צורת שפתיים אדומות.
עגילים של אבנים מחוספסות מוקפות עיגולי זהב א-סימטריים, נולדן בעקבות הציור של מאגריט "קרב הארגונאוטים". צמיד עשוי עשרות חישוקי זהב דקיקים נולד בעקבות מפגש עם הנשים הטיבטיות הנוהגות לענוד חישוקים על פרק היד כמספר השנים שהן נשואות בעושר. צמיד העובר בירושה מאם לבת ומאטיולי עיצבה אותו בטורינו כמו גם עגילים דמויי נחש בואה, שהיא מכנה "מלכה אפריקנית".
טבעות נחשים של מטיאולי ברשת כרונוטיים
את מכלול היצירות שלה, שכולן ניתנות לרכישה בארץ, החל מהסכום "הצנוע" של עשרים אלף שקלים ועד השמים הם הגג, היא מתארת "מאשה – לאשה". וכך אכן מרגישים כשמתבוננים בהן. סוג של פמיניזם חתרני כבר אמרתי, שהרי תכשיטים נחשבים לפריט שנשים מקבלות בדרך כלל במתנה מגברים. מצד שני, כמה נשים יכולות להרשות לגבר שלהן לקנות עבורן ארצ'ימבולדו, או לרכוש טבעת כזו בעצמן.
אבנים יקרות שניתן להשחיל ולהחליף לפי צבע הבגדים שלובשים. מטיאולי בכרונוטיים. צילום: נ גולן
אז הגישה הסבירה היא להתייחס אל טבעות ארצ'ימבולדו כאל פריט אמנותי. והשקעה באמנות מאז ומעולם שייכת למגרש העשירים. וכך מתארת ליצ'יה מטיאולי את יצירת המופת ארצ'ימבולדו המכונה "דיוקן": מבנה טבעתי המשלב אבני אודם, ספיר, קוורץ, טורמלין ואופל על בסיס זהב בארבע גרסאות לפי עונות השנה. בטבעת הקיץ- אבני אודם, אמרלד, ספיר וסיטרין. בטבעת הסתיו- אודם, קוורץ, גארנט ואמטיסט. בטבעת החורף- ספיר כחולה, טופז תכלת וקוורץ לבן. ובטבעת האביב- אמטיסט, קוורץ לימון, סיטקין וטופז תכלת.
לצד הטבעות יש בקולקציית ארצ'ימבולדו גם עגילים ושרשראות, ומי שמסוגל להתנחם בכך, כדאי שידע שהמחיר ההתחלתי של אלה הוא "רק" כעשרים אלף שקלים.
.
