החלטת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לנרמל את היחסים עם קובה הופכת את האי הקריבי, הממוקם רק כ-100 ק"מ מדרום למיאמי, ליעד אטרקטיבי מתמיד לתיירים בכלל ולתייר הישראלי בפרט. נכון לעכשיו, אין עדיין טיסות ישירות מישראל להוואנה, אולם ייתכן שבקרוב גם זה ישתנה. בינתיים, ולפני שעשרות אלפי תיירים אמריקאים יסתערו ויהרסו את הקסם הייחודי של קובה, שווה להשקיע את המאמץ הנדרש על מנת להגיע למקום, שכמו היפהפייה הנרדמת וחוני המעגל, קפא על שמריו ונותר כשהיה בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
מלון לה נאסיונל הוואנה. נראה כמו בימים שבגסי סיגל, לאקי לוצ'יאנו וחבריהם מהמאפיה התארחו בו
קובה היא קודם כל הוואנה, העיר שבזמנה הייתה מעין צירוף של פריז ולאס וגאס של מרכז ודרום אמריקה. אל תבזבזו זמן על העיר החדשה, חוץ מקפיצה קצרה ומחייבת לכיכר המהפכה, שבה פידל קסטרו נהג לשאת את נאומיו לעם הקובני ודיוקנו של צ'ה גווארה בגודל על טבעי משקיף אליה מבניין משרד הפנים. אפשר גם לבקר (בתיאום מראש) באחד מבתי הכנסת המועטים אך פעילים שעוד נותרו בהוואנה. חוץ מזה, אם אתם כבר בעיר החדשה, לכו למלון לה נסיונל, המלון שהיה המפואר ביותר בהוואנה בשנות ה-50 והקזינו שלו (לשעבר) נוהל על ידי המאפיונרים האמריקאים בגסי סיגל ולאקי לוצ'יאנו. הלובי בסגנון קולוניאליסטי של המלון עדיין מרשים.
ציור סלע של לאוויחנדרו גונזלס בעמק ויניאלס
את עיקר הזמן תקדישו לעיר העתיקה של קובה, הבנויה בניחוח קולוניאליסטי מקסים. העיר נמצאת כעת בתהליך שיפוץ מושקע בעקבות הכרזתה כעיר מורשת של אונסקו. אפשר לבקר גם במוזיאון הרום, הוואנה קלאב פאונדשיין, כדי ללמוד על העבר המפואר של קובה כמלכת קני הסוכר והרום. מומלץ להקדיש את אחד הערבים לביקור במבצר של הוואנה ולהשתתפות בטקס ירי התותח (ב-21:00 בדיוק), המשחזר טקס מהמאה ה-17 עם תלבושות ופירוטכניקה. אל תוותרו על נסיעה במכונית אמריקאית עתיקה, ואם יתמזל מזלכם וירד עליכם מבול תוך כדי נסיעה, כפי שקרה לי, החוויה רק תהפוך ליותר עוצמתית.
קתדרלה בהאוונה
אחרי יומיים שלושה בהוואנה אפשר להתחיל לטייל בסביבה. סעו למחוז פינאר דל ריו, מחוז גידול הטבק הקובני האיכותי. בית חרושת לסיגרים או חווה לגידול טבק הם ביקור חובה. את הסיגרים המשובחים כדאי לקנות למי שאוהב אבל לא במפעל אלא דווקא בחנויות הסמוכות. בדרך כדאי לבקר בעמק ויניאלס (כרמים), לתצפית על עמק לוס חסמינס המרהיב ולצפייה בציור הקיר הענק בסגנון פרימיטיבי של האמן לאווחילדו גונזלס, תלמידו של הצייר המכסיקני המפורסם דייגו ריברה. לקינוח אפשר (אבל לא חובה) לצאת לשיט במערת נטיפים קטנה וסמוכה, הנקראת מערת האינדיאני.
חווה לגידול טבק באזור פינאר דל ריו
נסיעת חובה היא לעיר טרינידד, בירת הסוכר העתיקה של קובה. מדובר בעיר יפיפייה בסגנון קולוניאליסטי, שאף היא הוכרזה כעיר מורשת של אונסקו ונמצאת בתהליך שיפוץ. טרינידד היא גם בירת המוזיקה של קובה. למרות שלהקות משמיעות מוזיקה בקובה בכל פינת רחוב ובכל מסעדה, טרינידד מציעה מופעי מוזיקה מקומיים מושקעים במגוון סגנונות שלא תמצאו במקומות אחרים. שימו את נעלי הריקוד וצאו בערב לשמוע ולרקוד. בטרינידד תבקרו גם במוזיאון הרומנטי, שממוקם בבית שהיה שייך לאחת ממשפחות האצולה המקומיות ומשחזר את התקופה עם כל האביזרים הנדרשים. כדאי לנסוע גם לסיינפואגוס הסמוכה, עיר בניחוח צרפתי אליה עברו ברוני הסוכר העשירים כשטרינידד ירדה מגדולתה.
חוף אופייני לאיי הקריבים, ליד טרינידד
את הביקור בקובה כדאי לסיים בנופש בוארדרו שלחוף הים הקריבי עם כל התפאורה המתבקשת: חופים זהובים, מים צלולים בגווני ירוק-כחול, דקלים מתנופפים ברוח ושמש נעימה. בסביבה תוכלו ליהנות משיט וספארי ג'יפים. מוארדרו ניתן גם לצאת לגיחות קצרות, ובכלל זאת לסנטה קלרה, בה נמצא אתר הזיכרון של ארנסטו צ'ה גווארה, ולהרים כוס מוחיטו לחייה של מהפכה כלשהי.
כתבה וצילמה: אורית ענבר
