השבוע חזרה למסכים סדרת מאסטר שף עתירת הרייטינג, הפעם בהשתתפות מפורסמים, ושוב מסתבר שחומרי מזון, תבלינים, כלי בישול, שפים וזרקורי מצלמות הם נוסחה ממגנטת לקהל צופים גדול. גם המסע של גידי ואהרוני בעקבות הפסטות והנודלס, מדורי הבישול בעיתונים, וחצי תריסר תכניות הבישול בכל הערוצים, לא עושים שום רמז שהם הולכים להיעלם מחיינו. קשה לשים אצבע על הרגע שבו הפכו בשלנים, טבחים כפי שקראנו להם פעם, לכוכבי תרבות, חורגים ממעמדם החברתי הזניח. על כל פנים הם תפסו את מקומם של "ספרי צמרת", במדורי הרכילות. וכרגיל, מי שיודע להפוך מוניטין לכסף, הם אלה שעוסקים בשיווק. הנושא השיווקי שבו מדובר הם כלי בישול.
מסעדת לומינה. מאיר אדוני. צילום אנטולי מיכאל
הקשר הסימביוטי בין בשלנים ליצרני הכלים, הוא הדבר הכי טבעי שבעולם. בלשון הקדמונים: "זה נהנה וזה אינו חסר". החידוש בטרנד הזה הוא שלא עקרות בית מככבות בתשדירי הפרסום של כלי הבישול אלא שפים שמגייסים לשם כך את מעמד הסלב, ומקבלים גם תמלוגים מהיצרנים והמשווקים. חלקם רואים בכך בצדק שכר הוגן למאמץ, שכן הם מעורבים בעיצוב, רמת חומרי הגלם ונוחות ההפעלה. בין השמות שעולים בזיכרוני מהשנים האחרונות: השף הכוכב (מ"מאסטר שף"), חיים כהן. הקונדיטורים מיקי שמו וקארין גורן, והחל מ-15 בפברואר 2015 גם השף מאיר אדוני, שסדרה בת 9 סירים, מחבתות וסכינים בהשקת חברת מילניום מרקטינג מתוצרת ארקוסטיל, נושאת את שמו ויוצאת לחנויות. אדוני נחשב בעשור האחרון למוביל הסצנה הקולינארית בישראל. הוא עומד בראש קבוצת כתית הכוללת ארבע מסעדות: כתית, מזללה, בלוסקיי ולומינה. בנוסף, הוא משתתף בתוכנית הטלוויזיה "משחקי השף", כותב ספרי בישול ומרצה בנושאי קולינריה ברחבי העולם. לא פלא שפנו אליו לזרות קצת אבק כוכבים על מחבתות וסכינים. באחת המסעדות שלו, לומינה, שבמלון קרלטון בתל-אביב, הגיש אדוני כמה מתבשיליו המפורסמים אחרי שבישל אותם במטבח הפתוח מול שולחנות הסועדים, ובכלים שהוא עצמו אחראי למפרט הטכני ולחידושים הטכנולוגיים שלהם.
פטנט הידית הניידת והתחתית התלת ממדית. ארקוסטיל-אדוני
פטנט שהרשים אותי ביותר בסדרת ה"ארקוסטיל-אדוני" הן מחבתות נטולות ידית, שאפשר לערום אותן אחת בתוך השנייה וכך לחסוך מקום בארונות המטבח הדי צרים במטבח הישראלי המצוי. כשרוצים להשתמש במחבת, שולפים מהמגירה ידית עם קצה דמוי צבת, או אטב כביסה, המתלבשת על דופן המחבת. "ידית ניידת". רעיון גאוני. איך לא חשבו על זה קודם. פטנט נוסף היא התחתית הפנימית של המחבת, המכוסה בבליטות תלת ממד עגולות (טכנולוגיה חדשנית הנקראMICRODOT TECHNOLOGY ). למה זה טוב? מסביר אדוני: "בצורה הזו מצטמצם שטח פנים הכלי אשר נמצא במגע עם המזון וזה משפר את תכונות הנון סטיק ומסייע לפיזור חום אחיד בזמן הבישול".
סכין שפים מעוצבת
כידוע, אין בשלן רציני ללא סכין איכותית, ובתחום הזה השף נתן את שמו לסכין מפלדת אל חלד במבנה קריסטלי עם אחוז גבוה של פחמן וכרום, חישול בקרח, והשרייה של הלהב בחנקן נוזלי. אחרי מסע העינויים הזה מתקבלת סכין קשה מאוד, חדה מאוד, והפתעה: גם קלת משקל. התוצאה היא סכין שפים, שבחנויות המקצועניות משלמים עבורה עד 1500 שקלים ובסדרת אדוני עולה 250. גם כך לא זולה, אבל יעילה מאוד. אלא שכל הדיבורים על הכלים נשכחו ברגע שהשף נתן את האות למלצרים להזרים את המנות לשולחנות.
צלעות .מסעדת לומינה. מאיר אדוני
קשה להפריז ברושם שעשו על ברי המזל שהגיעו להשקה הזו המנות הראשונות, אבל אני מציעה להשאיר מקום, אם תזדמנו ללומינה, לשלוש המנות העיקריות המופלאות האלה: צלעות טלה מוגשות על נייר פרגמנט מודפס כעיתון (ג'רוסלם פוסט, משום מה), ולידן ערימת אורז עם תפזורת בוטנים. התיבול הכי מדויק שיצא לי לטעום במנת צלעות אי פעם. מנה מקסיקנית של פרגית וטלה קצוצים, שעועית שחורה, צלוחית קוביות אבוקדו וטורטיות, כשכל סועד מעלה על הטורטיה שלו לפי בחירתו כמויות וסוגים מהמבחר שעל הצלחת. ועוף מרקש עם משמשים, סלרי, רוטב ערער (צמח שבין היתר מפיקים ממנו ג'ין), פטרוזיליה וצנוברים.
המנה המקסיקנית. פרגית, טלה, אבוקדו, טורטיות
התיבול הוא שמבדיל גם כאן בין סתם מנה לתבשיל של שף, ואם להתרשם ממה שהוגש לנו, אדוני אוהב להשתעשע בטעמים החזקים והמגוונים של "מטבחי עמים", עם הפלגות הרפתקניות משלו כמו בפרפדלה הדרים או במנה האנגלית הלאומית "פיש אנ' צ'יפס", שבה הוא הגיש צ'יפס מעושנים..
"פיש אנ' ציפס" נוסח מאיר אדוני: הצ'יפס מעושנים
