לא חייבים להיות בוגרי מגמת אמנות בתיכונים, סטודנטים לתולדות האמנות בבתי הספר הגבוהים או פריקים של מוזיאונים, כדי ליהנות מחמש תערוכות חדשות שנפתחו בימים אלה או עומדות להיפתח בקרוב. יותר מזה, הורים ומחנכים הרוצים לשכנע ילדים ובני נוער שלא להירתע מביקור במוזיאונים וגלריות, יכולים לעשות זאת באמצעות תצוגות של "אמנות לייט", כפי שמדגימות התערוכות שאני מציגה כאן.
צילום רן יחזקאל
הראשונה יכולה להלהיב אפילו פעוטות של גן. בגלריית המשכן בבית מאירוב חולון תיפתח בסוף השבוע, 25 בינואר, תערוכה של דובוני צעצוע "כן דובים לא יער". זה לא חייב להדהים, כי לפני כשנה התקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה בנושא דובוני אכפת לי. מאות בובות דוב מכניים מהאוסף הגדול (400 פריטים) של אריק נודלמן יוצגו שם, לצד דובי צעצוע מפרווה מסולסלת של טדי קולק, ראש עיריית ירושלים לשעבר ואפרים קישון, וגם בובות שהוצאו מארכיון מוזיאון הילדים הישראלי בחולון וצילומי דובים מהקוטב הצפוני. במסגרת התערוכה יתקיימו פעילויות מיוחדות להורים וילדים ובתוכן סדנאות יצירת דובים.
רבים עסקו בשאלה למה ילדים אוהבים בובות דוב, ואיך הפך בעל חיים מאיים ומסוכן במציאות, לחבר ילדות. העובדה היא שכבר במאה ה-19, מאז סיפור זהבה ושלושת הדובים דרך סיורי פו הדוב של אלן אלכסנדר מילן, הדוב בלו מתוך ספר הג'ונגל של קיפלינג (וסרטי דיסני), הדב פדינגטון של מייקל בונד, הדוב מישקה הרוסי שמככב במעשיות רוסיות ועוד, ילדים נרדמים כשהם מחבקים דובונים. ילדים אוהבים גם סוכריות בצורת דובונים ומשתכנעים לבלוע אנטיביוטיקה בצורת דובונים. אגב, הדובי היה זה שהעניק לראשונה לגיטימציה ל"בובה" של בנים. הכניסה לתערוכה חינם והיא תישאר פתוחה עד 18 באפריל.
הוכחה נוספת לקסם הלא נגמר של הדובונים, אפילו בתקופה שרוב תעשיית הבובות נסמכת על דמויות מסדרות ילדים בטלוויזיה, הם דוכני דובידו DUBIDO FACTORY)) בקניונים, שם יכולים הפעוטים למלא במילוי רך ובאמצעות מכונה שהם מפעילים בעצמם, בובת דוב, להלביש אותה לפי טעמם בדגמים שונים, לתת לה שם, להטמין בתוכה מסר מוקלט, ולמלא עבורה "תעודת לידה" שנכללת ב"מרשם האוכלוסין של הדובים". החידוש של הדובי האישי בדוכני קניון גבעתיים, קניון רמת אביב, קניון איילון, קניון עיר ימים, קניון קריית ביאליק ועד סוף 2020 יהיו דוכנים נוספים, הוא בכך שהילד שותף פעיל ביצירתו.
עוד חיבור לילדות מהווה התערוכה החדשה במוזיאון חיפה לאמנות הנקראת "החדר שלי" המתקיימת בשיתוף פעולה עם המגזין "אדם צעיר" ותימשך עד 5 בפברואר. התערוכה הזו ומדגימה את הדרכים השונות שבהן חדר הילדות מייצג את הילד ואת העולמות הקשורים אליו – האחים שעימם הוא חולק את חדרו, הוריו, המעגל המשפחתי המורחב שלו ומגוון ההשפעות התרבותיות והחברתיות שניתן לזהות בצורה ובתכולה של חדרו. קיימים הבדלים מהותיים בין הילדות של ההורים לבין זו של ילדיהם, שנולדו לתוך המהפכה הדיגיטלית ואת הדבר הזה רואים באיורים וציורים של אמנים שעיצבו את חדר הילדים הדמיוני, החלומי, האידיאלי או המציאותי שלהם.
בתערוכה "בגד-גוף" במכללת שנקר מוצגים עד 15 בפברואר בגדים ואביזרים מאוסף ארכיון האופנה והטקסטיל ע"ש רוז של המכללה, מהמאה ה-19 ועד היום. רואים שם בגדים של מעצבי על כמו רוברטו קוואלי, ורסצ'ה, לקוסט, פרגמו ועוד, ולצדם יהיו דגמים של בתי אופנה ישראליים כמו לולה בר, גוטקס, ומשכית. בין היתר פריטים נדירים בעבודת יד כמו מעיל קטיפה ונוצות, או תיקים משריון צב ואם הפנינה. וגם מעלי עור ופרווה, ובגדים מנומרים מחומרים סינטטיים. הנשוא המשותף של רובם הוא בעלי חיים כמקור השראה ללבוש האדם. אין ספק שבנות עשרה ומעלה, במיוחד כאלה המתעניינות באופנה, ומי לא מתעניינת בנושא בגילאים האלה, ישתכנעו שהמילה תערוכה יכולה לבטא תצוגות מענגות ומרתקות.
