ההתכנסות סביב סיר חמין גדול, היא אחת משאריות המסורת המשפחתית שכל המגזרים מתחממים לאורה
יש השומרים על נאמנות למסעדות שעיקר תפארתן על החמין שהן מציעות בימי חמישי-שישי, ויש המשוכנעים בקנאות שמתכון החמין העובר אצלם מדור לדור או בעדת המוצא של ההורים, הוא הטעים מכולם. וכמובן יש עשרות מתכוני חמין, בשמותיו השונים, מטשולנט ועד סחינה. שלא לדבר על סודות ההשחמה הנכונה, קריטריון חיוני לאיכות התבשיל, מדבש וסוכר חום ועד סלק, עם חיטה או בלי חיטה, עם קישקע ממולא או עם ביצים חומות, על בסיס עוף או רק עם בשר בקר ועצמות מח. שלא לדבר על החמין הצמחוני, יצור שאבותינו היו מרימים עליו גבות ואת האף וגם היום יש הרואים בו בן ממזר שלא ראוי לבוא בקהל הסועדים. בשנים האחרונות גם שפים בעלי גן יצירתי בלתי נשלט, מנסים לשנות, לשדרג, ולשחק במרכיבי החמין, כשם שהם משתעשעים עם מאכלים יהודיים מסורתיים אחרים, ראה ערך הסופגניות במילוי קרם ברולה. אחד המפתיעים שבהם הוא השף משה קצוקי מהדר סיטי טאואר, שהחליט לשדך כנראה קולינארית בין ימי החנוכה לט"ו בשבט, והכניס לסיר החמין שלו משמשים, שזיפים ותאנים מיובשות, ולשם תוספת מתיקות גם חמוציות וסילאן. האם זה טעים? החלטתי לנסות בבית. בשבת שעברה הורדתי ברוב טקס את החמין הט"ו בשבטי הזה מהפלטה והנחתי במרכז השולחן בסעודת הצהריים. המסקנה: טעים אבל מתוק מדי. ללא נוסטלגיה של חמין פולני, מרוקאי או עירקי, אבל עם יומרה בעלת סיכוי, לפתוח מסורת חדשה של טשולנט ישראלי מקורי. למוכנים לנסות, הנה ההוראות:
חומרים ל-10 סועדים:
2 בצלים גדולים חתוכים לקוביות
1.5 ק"ג בקר צלעות עם עצם חתוך לקוביות גדולות
5 יח' תפi"א גדולים חתוכים לקוביות
100 גרם משמש מיובש
100 גרם שזיף מיובש ללא גלעין
100 גרם תאנים מיובשות
100 גרם חמוציות
5 כפות סילאן
4 כפות שמן קנולה
שיני שום קלופות מראש שלם
300 גרם חומוס מושרה
כף מלח
כפית פלפל שחור
כפית כמון טחון
כפית גרגירי כוסברה
מקל קינמון אחד
3 ליטרים מים
ההכנה:
בסיר גבוה מחממים את השמן ומטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את שיני השום וקוביות הבשר ומטגנים יחד עד לסגירת הבשר.
מוסיפים את תפוחי האדמה ומטגנים קלות.
מוסיפים את הסילאן, גרגירי החומוס, המים ומרתיחים, מתבלים בכל חומרי הטעם ומבשלים למשך שעתיים.
לאחר מכן מוסיפים את כל הפירות היבשים ומבשלים עוד כחצי שעה.
מעבירים לפלטת שבת (או לתנור בחום של 110 מעלות) למשך 24 שעות.