מה משותף לכדורסל ולסושי כשר למהדרין? משה מזרחי, כדורסלן הפועל ירושלים שנפצע באחרונה וירד מהמגרש, וחברו אלישי כדיר, זה שהתפרסם כחבר המיתולוגי של אלין לוי מבית "האח הגדול".
השניים שותפים עכשיו במסעדת סושי כשרה למהדרין, בנמל תל-אביב ששמה "אושי אושי" (יפנית. "אין סוף" בתרגום חופשי), ולמרות שלא גדלו בבית אימא על גלילי אורז-אצות-אבוקדו-דג נא נוסח טוקיו או ניו-יורק, הם נחושים ללמד גם את ציבור אוכלי הגפילטע לאחוז במקלות ולגלות איך מרגיש סלמון שלא הוציאו לו את הנשמה בבישול ממושך אלא מטבילים אותו בסויה.
משה מזרחי ומגש סושי
באירוע השקת המסעדה מודה מזרחי שלקח לו זמן ללמוד לאהוב את הטעמים העדינים של הסושי, אבל כיום הוא מכור ומעריך. ולמי שעדיין לא התרגל, הוא מציע בחביבות טבעית, ממרומי גובהו, להתחיל בירקות המטוגנים בבלילה, הטמפורה, שהולכים טוב יותר עם קהל הסופגניות והלביבות. ואכן, הכרובית המטוגנת בבלילה זהובה, הרגישה לנו טוב בפה. נזהרנו כמובן מהוואסבי הירוק והחריף פחד, אבל נשנשנו בהנאה את הירקות המוחמצים שהם המתאבנים במטבח הזה. גם כיסוני הבצק המאודים במילוי כפיסי ירקות, הרגישו מוכרים, אם כי אחד המסובים שאל בלחישה די רועמת למה הקרפלך האלה לא שוחים במרק עוף. ניסינו להשתיק אותו גם וואסבי אבל הוא לא נבהל וטען שהחזרת "שלנו" חריפה יותר.
אבישי כדיר
כשנשאל משה מזרחי מדוע החליט להעביר את ה"אושי אושי" לכשרות מהדרין בית יוסף, למרות שהייתה כשרה בכשרות רגילה כאשר רכש אותה, הוא אומר שלדעתו, אם כבר כשר, אז שיהיה מתאים לכולם. ולא שהיה לו קל לממש את ההחלטה.
משה מזרחי בימיו במגרש
כמעט שנה של ניסיונות וחיפושי דרך עברו על צוות המטבח עד שנמצאו המרכיבים המאפשרים גם להקפיד על כשרות מהודרת וגם להגיע לטעמים הנכונים. אחרי הרהור של רגע הוא מוסיף שמסעדה כשרה מתאימה לו גם במישור המשפחתי: "כי עדיף להיות שישי-שבת בבית עם המשפחה".
את רשת "אושי-אושי" הקימה מסעדת סוהו מראשון לציון, והסניף התל-אביבי של הכדורסלנים מוצג כמסעדת הדגל שלה. זו עדיין יומרה שלא מתאימה למקום בהרצה. בישראל פועלות כ-16 מסעדות סושי כשרות למהדרין, והן טרנד שכבש את הקהל החרדי מצפת ("מאקי סושי" ו"סושיהו"), דרך כפר חב"ד, טבריה ("הפגודה"), ירושלים (קניון מלחה),מודיעין ("סושימי"), גבעת שמואל (קניון הגבעה), להזכיר אחדות. לא כולן ברמה משביעת חך. אחת היותר טובות שבהן, היא ה"מאקי סושי". מה שיש ל"אושי אושי" התל אביבית, שאין לאחרות, זה הים שמעבר לחלונות, שגליו וריחותיו מוסיפים רלוונטיות לגלילי האורז והדגים שעל צלחות המלמין. ניכרת גם הטריות של מרבית המרכיבים. אבל האיכות עדיין טעונה שיפור, בלילת הטמפורה עבה מדי, המסעדה צפופה למדי (כשמדובר בערבים ויושבים בפנים, בשעות היום כשלא גשום מומלץ לסעוד ברחבה הגדולה של המסעדה מול דק הנמל והגלים). כדאי גם להשקיע יותר בכלי האוכל, ובקיצור, הבטחנו לעצמנו להגיע פעם נוספת בעוד כמה חודשים, כדי לתת למקום לעבור את מחלות הילדות בהצלחה.
