שתי רוגלעך מונחות מולי על צלחת. אחת מקמח שנטחן מגרגירי חיטה, השנייה מקמח נטול גלוטן שנטחן מגרגירים אחרים. אני לוקחת ביס מאחת. טעים. לוקחת ביס מהשנייה, גם כן טעים. האם יש הבדל ביניהן. ממש לא. הן תאומי טעם. מבחינתי אין כאן ביג דיל. אבל עבור הילה אמיר בת השלוש ושלושה חודשים מאם המושבות בפתח תקווה, חולת צליאק מינקות, ועבור אמה רג'ינה, מדובר בבשורה ענקית. זה אומר שלא צריך עוד לאפות ולבשל אוכל מסוג אחד עבור כל המשפחה, ואוכל אחר עבור הילה. זה אומר שכולם יכולים לאכול מאותה עוגה ואותה חלה שרג'ינה אופה מ"קמח לחם" ו"קמח רב תכליתי" שהמציאה השפית עינת מזור ומייצרת חברת אשבל מקיבוץ מענית. מזור פיצחה את הקוד המאפשר לתערובת קמחים שאינם חיטה להתנהג ולהרגיש כמו קמח חיטה רגיל. באופן אבסורדי כלשהו, ההמצאה שומטת את השטיח מתחת לספר המתכונים שלה "לא חייבים גלוטן" (הוצאת פן וידיעות אחרונות) וספרים נוספים שכתבה באנגלית ובהם, בין היתר, מתכונים עבור חולי צליאק. היום אפשר להכין כל מתכון רגיל אם רק משתמשים בקמח החדש. אבל זה לא מטריד את עינת. בניגוד להילה הקטנה, כאשר בתה שלה, היום בת חמש עשרה פלוס, התגלתה כרגישה לגלוטן, לא מצאה אמה שום הנחיות קולינאריות או ספרות קיימת שיעזרו לה להתמודד. במרכולים היה קומץ זניח של מזונות נטולי גלוטן בעלי טעם לוואי מודגש ולא נעים של ביצים: "רציתי שהיא תאכל כמו כולם והתחלתי לערוך ניסיונות במטבח".
מאפה אחד הוא מקמח רגיל והשני מקמח נטול גלוטן "כרגיל". יודעים לזהות מי היא מי?
למזור הייתה הכשרה מתאימה להרים את הכפפה: היא למדה, לימדה והרצתה על אפייה בריאה וקולינריה ללא אלרגנים (חלב, בוטנים, אגוזים וכו'), ואז התחילה לרסק חומוס, סויה, טפיוקה, עדשים, סורוגרום, שקדים, תפוחי אדמה, וניסתה להכין מהם תבשילים ומאפים. היא ערבבה, לשה, אפתה, טעמה, למדה מה הולך עם מה, ובאיזה כמויות. איך מכינים עוגת שוקולד ללא גלוטן ומה מתאים לשמרים ולחם. שפן הניסיונות שלה הייתה כמובן הבת, שאחרי שאסרו עליה כל ממתק, וופלה, עוגה, לחמנייה וכריך שילדים אחרים אכלו בגן, במסיבות יום הולדת, אצל שכנים ובגני השעשועים, שמחה לנעוץ שיניים בפיצה מקמח אורז וקמח תפוחי אדמה ולהרגיש כמו כולם. אותם ימים היה הידע על מחלת צליאק מצומצם גם בחוגי הרפואה, ומעטים הזהירו את החולים לא רק מפני מזון עם גלוטן אלא גם מתכשירי קוסמטיקה ותרופות, משחת שיניים ומסנני קרינה, כי ברבים מאוד מהם יש ויטמין E שמפיקים מחיטה, או להזהיר אותם שלא לנגוע אפילו בכלי אוכל שקודם היו מונחים עליהם דברי מזון המכילים גלוטן. "היום אני אוסרת על הדודות של הילה", מספרת לי רג'ינה אמיר " לנשק את הילה בפה מרוח בשפתון כי גם בשפתונים יש ויטמין E".
הילה אמיר ומתלהטת מול עוגיה: מותר או אסור? צילום אבישג שאר ישוב
מה יקרה בעקבות נשיקה כזו?
רג'ינה: הילדה עלולה להתפתל אחרי זה שעות בכאבי בטן…
"לא תמיד זה כאבי בטן או בעיות עיכול", מצטרפת עינת מזור לשיחה, "לצליאק קוראים מחלת אלף הפנים או גם המחלה השקטה. בדרך כלל מגלים אותה בבדיקות אצל נשים המתקשות להיכנס להריון, או כשהילדים קטנים לגילם והם נמוכי קומה ומשקל, או סובלים מגירויים בעור, לאו דווקא מקיאים או משלשלים. זה יכול להיחשף בכל גיל, גם בבגרות ואפילו בזקנה. מדובר במחלה אוטו-אמונית הפוגעת במעי הדק ומתגלה בבדיקות דם, ולאחר מכן בביופסיה המצריכה הרדמה מלאה. בשנים האחרונות התופעה גוברת".
מדוע?
עינת: לא יודעים עדיין. משערים שהסיבה קשורה למזון המתועש שאנחנו צורכים בכמויות גדולות בהרבה מאשר בעבר. כלומר אנחנו מכניסים לגוף יותר גלוטן.
רג'ינה: אצלנו זה התגלה כאשר בגיל שנה בערך הילה התחילה לשלשל ולהקיא, נשכבה על הרצפה והתפתלה מכאבי בטן, לא עלתה במשקל והייתה קטנה לגילה. רופא הילדים אמר שזה כנראה סוג של וירוס וזה יעבור. אבל היא השלישית שלי, וידעתי מהשניים הגדולים יותר איך נראה ילד הסובל מווירוס. התעקשתי שצריך בדיקות והרופא שלח אותנו לבדיקת דם שהראתה רגישות גבוהה לגלוטן. אחרי זה הרופא סיפר לי שהוא שלח את כל הילדים המטופלים אצלו לאותה בדיקה וגילה שבעה בעלי רגישות דומה. סיפרתי על המקרה גם בגן והגננת שכנעה את כל האימהות לעשות כזו בדיקה. התגלו חמישה ילדים רגישים לגלוטן.
עינת: זה מזכיר לי שכאשר פניתי עם בתי לראש מחלקת ילדים בבית חולים אמריקאי, גרנו אז בניו ג'רסי, ואמרתי שלא מוצא חן בעיני שהיא כל כך נמוכה, הוא אמר שאני סתם דואגת אין לילדה כלום…
עינת מזור. צילום אבישג שאר ישוב
תוך כדי שיחתנו כשסיפור מצטרף לסיפור, עינת מזור ממשיכה ללוש, לתבל, ולהוציא מגש אחרי מגש מהתנור. במגש אחד עוגיות, באחר פיצה גדולה ושחומה שהיא חותכת לריבועים. בבית מסתובבים ילדי משפחת מזור ומשפחת אמיר, רק שניים מהם צליאקים, אבל כולם ללא הבדל טועמים מהמאפים נטולי הגלוטן ומסכימים שטעים. אני נזכרת לשאול על המחיר ומעירה שידוע שמזון נטול צליאק יקר יותר. נכון, אומרת עינת, קמח חיטה עולה רבע או חמישית ממנו. ומשלמים גם בזמן ומאמץ, כי צריך לאפות ולבשל בבית, "אבל מה זה לעומת הנס שמתחולל מול העיניים", אומרת רג'ינה בעיניים נוצצות. "בו ביום שהפסקתי להאכיל את הילה במזון עם גלוטן היא הפסיקה להקיא ולשלשל והפכה לילדה רגילה".
אגב, הפוטנציאל הכלכלי של ההשקעה במוצרים ללא גלוטן לא טמון רק בשלושים אלף הצליאקים החיים בישראל, בשנים האחרונות יש מגמה גוברת של בחירה באורך חיים נטול גלוטן גם בקרב אנשים גם ללא רגישות רפואית. מזור אומרת שכיום, ניתן לראות מסעדות ורשתות המשלבות מנות נטולות גלוטן בתפריט הקבוע, ומאפיות רגילות שמשתמשות בקמח ללא גלוטן. על הקמח החדש שלה המתנהג במתכונים כמו קמח רגיל היא מגלה, שהוא מכיל אורז, תפוח אדמה, טפיוקה, עמילן תירס, חלבון אפונה, מייצבים וחומרי טעם טבעיים ועתיר בסיבים תזונתיים, וזכרה לאישור עמותת vegan friendly, הוא גם נושא את כשרות בד"ץ מהדרין של הרב רובין. מחירו לצרכן החל מכ-20 שקלים ל-500 גרם וניתן להשיגו בכל רשתות השיווק המובילות ובחנויות טבע.
קישוטי עוגה נטולי גלוטן מבית COOKISS
עדות נוספת למגמה המתעצמת הם קישוטי העוגות והעוגיות נטולי הגלוטן של בית CooKiss. מדובר בסוכריות במבחר גדלים וצבעים שאין בהם מוצרים מן החי (דגים, ביצים, חלב ומוצריו), ולכן מתאימים גם לטבעונים והם אינם מכילים גלוטן, צבעי מאכל מלאכותיים, חומרים משמרים, חומרי טעם מלאכותיים, בוטנים ומוצריהם ואגוזים ומוצריהם. כך יוכלו ילדים שנמנעים מגלוטן ליהנות מעוגות מקושטות בקונפטי של סוכריות הנראות כמו ברווזים, דובים, כוכבים, לבבות, פרפרים, פינגווינים, ועוד. המחיר: 20 שקלים ל-45 גרם. כשרים פרווה, בהשגחת בד"צ "חוג חתם סופר" פתח תקווה. ניתן להשיג בחנות המפעל ברחוב מוהליבר 2, יהוד, בקניון קריית אונו , ובאתר הבית www.cookiss.co.il
