מה משותף ל"טום וג'רי" מתוצרת האחים וורנר ו"קרודים 2: עידן חדש" מתוצרת אולפני דרימוורקס, שניהם מופצים עכשיו בארץ על ידי טוליפ אנטרטיינמנט, שניהם סרטי ילדים שיצאו לקראת החופש הגדול? – ששניהם מכילים מסרים ותכנים שיכולים לעניין גם מבוגרים המלווים את הטף לבתי הקולנוע.
"טום וג'רי" הנצחיים, גיבורי הקומיקס המצוירים שגם דור הסבים והסבתות וגם דור ההורים גדלו עליהם, מככבים הפעם לראשונה בסרט לייב אקשן, כלומר לצד שחקנים בשר ודם. השחקנים משוחחים, מתדיינים, מתרגזים ורודפים את הדמויות המצוירות, כאילו אין הבדל בין החי למאויר. הקסם של שילוב כזה מוכר מאז הלהיט הקולנועי הבלתי נשכח "מי הפליל את רוג'ר רביט" שנוצר לפני למעלה משלושים שנה. הילדים שצפו איתי בהקרנת הבכורה נהנו בעיקר מהמרדפים הבלתי פוסקים בין החתול טום והעכבר השובב ג'רי, אבל המבוגרים עברו בסבלנות את 100 הדקות שנמשך הסרט הודות לעלילה שלעולם אקטואלית: הכנות לחתונה מפוארת הנערכות בבית מלון מפואר לא פחות.
תקלות, בעיות, מתחים וחששות, מלווים כידוע כמעט כל חתונה בשלבים המוקדמים שלה, וכאשר ג'רי העכבר מתרוצץ במלון ועושה כל שביכולתו לחולל מהומות והפרעות, ומתגרה בחתול טום שנשכר במיוחד על ידי מארגני האירוע כדי ללכוד ולגרש אותו, השמחה והששון עולים על כל דמיון. החיסרון היחיד בסרט, הוא אורכו. ילדים מתקשים לשבת לאורך שעה וארבעים דקות, וכרגיל בהקרנות המיועדות להם, יש תנועה בלתי פוסקת של הלוך וחזור של הורים וקטנים אל ומאת השירותים.
"הקרודים" הם בני משפחה פרה היסטורית שבסרט החדש, "קרודים 2: עידן חדש", אחרי ששרדו אסון גלובלי ונאלצים לחיות בתנאי רעב ואקלים קשים, מצליחים לשמור על לכידותם ואהבתם, עד לרגע שהם מגיעים לאזור פורח ומשגשג, סוג של גן עדן עלי אדמות, ונתקלים במשפחה אחרת, שהיא שלב מתקדם יותר באבולוציה האנושית. הקרודים ישנים "בדבוקה אחת", למשל, צמודים זה לזה כל הלילה, ובני המשפחה "המפותחת" ישנים בחדרים נפרדים. הקרודים פרועי שיער וגסי הליכות, ובמשפחה "המתקדמת" כולם מסורקים למשעי ועם בלוריות צבועות והליכות מעודנות יותר. ויש להם סוג של מעלית שמסייעת להגיע לבית שבצמרת העץ, במקום לטפס אליו כמו קופים, וכמובן שפע עצום של פירות וירקות שמותר לאכול את כולם, פרט לבננות, שרק אותם אסור לאכול באיסור חמור כמעט כמו מעץ הדעת שבגן העדן הראשון. ולא אעשה ספוילר ואספר מדוע.
המפגש בין תרבויות ושלבים שונים בהתפתחות הטכנולוגית, ההתנשאות של "המפותחים" כלפי "הפרימיטיביים", תסבוכת "הרומיאו ויוליה" הנוצרת כאשר בן משפחה אחת מתאהב בבת משפחה אחרת, היתרונות שיש בכל זאת ל"פרימיטיביים" על פני "התרבותיים", כל אלה הם תכנים שאולי מבוגרים מבינים לדקויותיהם, אבל גם ילדים מפנימים במודע או שלא במודע. לכך יש להוסיף את רמת האיור, התחכום והאסתטיקה המאפיינת את כל הסרטים המאוירים של דרימוורקס והופכים את 95 הדקות של הצפייה להנאה צרופה, למרות מה שכתבתי קודם על האורך המתאים לטף. בגדול, סרטי ילדים צריכים לדעתי להיות באורך שעה בלבד, אבל כנראה שזה בלתי אפשרי משיקולים של הפצה והקרנה בבתי הקולנוע. ובשורה התחתונה, מדובר בשני סרטי קיץ ראויים עם הפי אנד כנדרש.
