בנעורי לא הייתי חולמת שיתפסו אותי עם כוס תה ביד, אלא אם הייתי חולה ואמי הכריחה אותי לשתות אותו בנוסף למרק עוף. תה היה בשביל דודות וסבתות, ובעצם עד היום לא מכירה תיכוניסטים שותי תה. הם שותים קפה, ותה הוא "לא כוס התה" שלהם, כמאמר הפתגם הבריטי. אבל מאז הצעירה מאוד תדמיתו של המשקה. הסטיגמה כמעט נעלמה, והיום, ה-15 בדצמבר, הוא אפילו יום התה הבינלאומי שמציינים לא רק במדינות המובנות מאליהם כמו אנגליה, עם התה בחלב שלה, וה"תה של שעה חמש" ששותים בכלל בארבע, הודו עם הצ'אי, תורכיה עם התה המתוק והחזק, או יפן עם טקסי התה המסורתיים ובתי התה האקזוטיים.
הרבה סיבות גרמו לשינוי הזה. אחת המרכזיות כנראה היא גילוי הערכים הבריאותיים של המשקה. אנשי מותג החליטות הגדול "פומפדור", אומרים שהתברר כי בתה יש נוגדי חמצון ורכיבים מעצימי ריכוז וערנות. במיוחד מומלץ התה הירוק העשוי מעלים שעברו חמצון מינימלי בתהליך העיבוד, בניגוד לתה השחור שהוא עלים כאלה שעברו חמצון והתססה.
לצד עלי צמח התה, מציעים בפומפדור גם חליטת מפירות יער, קמומיל ודבש, ג'ינג'ר ולימון, תמצית רימונים, לימונית ולואיזה, נענע, ג'ינג'ר וקינמון, ובקיצור, משהו לכל מישהו. אישית, מתלהבת משלושה טעמים חדשים של המותג הזה: תה מנטה מרוקאי, תה תפוז ספרדי, ותה תפוח תורכי.
מאנשי ויסוצקי, חברת התה היהודית הוותיקה ביותר בארץ, שנוסדה כבר במאה ה-19 ברוסיה, למדתי שאת כל סוגי התה מפיקים מאותו צמח יחיד, קמילה סיננזיס, הגדל בעיקר בסין, ממנו מכינים 4 סוגי תה: שחור, ירוק, לבן ואולונג. ההבדלים ביניהם נובעים מצורות ייבוש ועיבוד. לוויסוצקי יש בין היתר ארל גרי מתה שחור עם תמצית ברגמוט, צ'אי מסאלה ההודי, מתה שחור עם תבלינים, תה ירוק שנחשב לממקסם סגולות בריאות ומנטרל רדיקלים חופשיים, תה מאטה דרום אמריקאי, וחליטות פירות וקינמון.
אגב, השוני בין נשים וגברים ניכר גם בנושא הזה: נשים שותות יותר תה ירוק וגברים תה שחור.
לקראת החורף הכינו בוויסוצקי מארזים של תערובות בשקיקי אורגנזה, לבנדר, מליסה, פרחי פסיפלורה, פרחי שומר ועוד, עם מוצרים משלימים כמו קומקומים וספלים מהודרים ב-119 עד 325 שקלים.
וכמו כדי להוסיף אווירה ליום הבינלאומי, התבשרתי שהחל מראשון הקרוב, 18.12, ולמשך חודש, בגלריה יוניטי ארט ביפו, תיפתח תערוכה בשם "מסיבת תה לבובות", עם בובות טקסטיל וסריגה, פימו וציור, מוקפות ספלים וצעצועים בתפאורה המזכירה את בית המלוכה האנגלי. ולא אתפלא שלרבות מהבקרים שם זה יזכיר משחקי ילדות וזיכרונות מבית אמא וסבתא.
