ההרים שמזיז הסרט "להזיז הרים" שעלה בסופ"ש האחרון בבתי הקולנוע לב, הם מוסכמות ומנהגים קבועים מדורי דורות בפריפריה הנידחת של דרום מזרח אירופה, ליתר דיוק, צפון מקדוניה. הסרט הקטן והמקסים הזה חושף פיסת ארץ שמעולם לא ראיתי בקולנוע ולהערכתי גם רובנו לא. הנופים, השמלות האדומות הרקומות בפרחים בסגנון כפרי, האסלאם בגרסה נינוחה יותר מזו המוכרת לנו במזרח התיכון, עם מסגד ומואזין וכפיית נישואין על בנות צעירות מצד אחד, אבל משחקי כדורגל של בנות הכפר בשדה הסמוך לבית, ונוער המאזין למוסיקת פופ ורוק מצד שני.
המחשה קולנועית צבעונית של פולקלור מוסלמי בפאתי אירופה, מוטיב רומיאו ויוליה כאשר אחמט רועה הכבשים מתאהב בנערה שהובטחה לאחר (ובסרט רואים את הטקס המסורתי של הצגתה בפני משפחת החתן כשהיא מגישה להם כמקובל כיבוד ואבי החתן בודק את גזרתה, ממלמל שהיא רזה מדי ומבטיח לעצמו ולבנו שידאגו להוסיף לה משקל…), אבי הנערה המגלה את הקשר בינה לבין אחמט ומפטיר בכעס, שמה לה ולבנו של אפס ועוד יתום מאם, יחסי האחווה המופלאים בין אחמט ובין אחיו הקטן, שהפסיק לדבר כנראה בעקבות ההלם של מות אמם, וחלומו המפתיע של אחמט להיות די. ג'י. לככב במסיבות ריקודים עם מוסיקה מערבית, ולברוח מהמסלול שנקבע לו בכפר (סצנות הריקודים הן מהמקסימות והסוחפות בסרט, וקשה להחליט האם הן מתרחשות במציאות או רק בהזיותיו של הגיבור), כל אלה עשויים להפליא ומסבירים מדוע הסרט זכה בפסטיבל סאנדנס 2025 בפרס הקהל ופרס חבר השופטים גם יחד.
מדובר ברומן נעורים ודרמת התבגרות מוזיקלית, שלא יעלה על הדעת שתסתיים בטרגדיה כמו במחזה השקספירי המפורסם. ואכן הגיבורים הצעירים לא מתים בסוף הסיפור כמו רומיאו ויוליה, אבל גם לא נכנעים למסורת. הנערה בורחת מהכפר ומהשידוך הכפוי כדי לנסוע למערב אירופה, ואחמט? הוא אכן נשאר עם הכבשים ועם אחיו הזקוק לו, אבל גם הוא לא ממש נכנע, שכן בלילות, באוזניות ובדמיון, ממשיך לפעום בו עולם אחר: עולם של מקצבים, מסיבות וחלומות.
ומחשבה שעלתה בי כמה ימים אחרי הצפייה: האם העובדה שזווית ההתבוננות של יוצרי הסרט היא ביסודה מערבית, חילונית, ליברלית, לגמרי הוגנת עם תיאור אורח החיים המסורתי-שמרני?
סרט שמומלץ מאוד מאוד לראות.
בצילומים: אחמט ואחיו הקטן. בנות הכפר נאספות למשחק כדורגל עצמאי לבושות בשמלות מסורתיות. הנערה שאחמט מתאהב בה.
