כשבוע לפני תשעת הימים שבהם אנחנו מתנזרים מבשר, וקצת לפני "בין הזמנים" ופגרת הקיץ בהם תלמידי ישיבות וכוללים ובני משפחותיהם יוצאים לתור את הארץ ולבלות באתריה, הגעתי למסעדת רג'ינה במתחם התחנה מול הטיילת, בגבול בין תל אביב ליפו.
היה ערב מהביל של אמצע השבוע, והמתחם היה עגום ורדום. רדום – כי רק קומץ קטן של בני אדם נראה בין מסילת הברזל בכניסה לבוטיקים, לברים ולבתי הקפה שבהמשך. ועגום, כי חלקים בולטים באתר היו תחומים וסגורים בגדרות שנשאו שלטים המבטיחים ש"כאן ייבנה" ו"כאן ייפתח", ו"כאן יעבור גשר לנוף הים", אבל אפילו פיגומים של תחילת בנייה לא נראו בהם. הקורונה כנראה עשתה שמות גם במקום הבילוי המבטיח והיפה הזה. אבל כל העגמימות נעלמה כאשר הגעתי אל המבנה הים תיכוני המרשים, שנבנה במאה ה-19, עם חדרים מקומרים בעלי רצפות טרצ'ו מצוירות, ושתי חצרות, בהם הצטופפו עשרות סועדים ועוד שתי קבוצות של חוגגים יום הולדת ומפגש חברים. במשך כל השעה שבה דגמתי מהיצע התפריט של רג'ינה, מלכה בספרדית, מסעדה כשרה למהדרין, המשיכו להגיע אליה עוד ועוד אנשים, ולא כולם חובשי כיפות ובעלי זקן. גם חילונים, גם תיירים דוברי אנגלית וצרפתית. מסתבר שמדובר בבית אוכל ששמו הולך לפניו.
החך שטעם מפוקצ'ה מהבילה וטרייה שהונחה על השולחן זמן קצר אחרי שהתיישבנו, אני ושותפי לארוחה, אישש את הסיבה לנהירה לרג'ינה. אז הפשלנו את בלוטות הטעם, והתחלנו לעבוד. מן המנות הראשונות ביקשתי דבר ראשון את פטה כבד העוף של רג'ינה, שזכרתי אותו לטובה מביקורי הקודמות במסעדה (52 שקלים). הוא לא הגיע לרמות הגבוהות של ממרח הכבד הפולני הזכור לי מבית אמא, אבל לא אכזב גם הפעם, מלווה בריבת בצל וטוסטונים כמקובל, מתקתק ונימוח.
השותף שלי לחגיגה הקולינרית, בני אסף שיחיה, ביקש חומוס בשר (58 שקלים). הגיעה צלחת עם ממרח חומוס ועליו גבעונת של בשר טחון מטוגן, סלט חצילים שרופים ליד, וצלוחית סחוג ירוק. פסק הדין של הדוגם: מצוין – מצוין.
קיבלנו גם כרובית מטוגנת בפירורי לחם עם טחינת הבית ורוטב שום (36 שקלים), שהייתה נפילה, אולי משום שהיא טוגנה זמן ממושך מדי, שחומה מדי בטעם עז מדי של שמן. בתפריט הראשונות יש גם ברוסקטה סלמון מעושן, קרפצ'ו סלק, סלט עדשים שחורות מסקרן עם גזר בצל סגול, צנונית, אגוזי מלך וחמוציות ועוד. נשאיר אותם לביקורים הבאים, מה גם שהמלצר היעיל והיפיוף דובר הספרדית ששירת אותנו, סיפר שהתפריט ברג'ינה אמור להתעשר ולהשתדרג עוד.
עברנו למנות העיקריות ובחרנו בתבשיל בקר ופטריות (92 שקלים), שעובר בישול ארוך ומוגש עם אורז. משביע, מלא, קצת יבש. הפטריות היו סתמיות, כי כנראה לא ספגו מספיק את טעמי הרוטב של הבשר. בתפריט שעיינתי בו ראיתי לצד מנה מעוררת עניין במיוחד של פלטת בשרים זוגית (310 שקלים) עם קילוגרם שלם של בשר הכולל נקניקיות בקר מעושנות, פרגיות, חזה עוף, סטייק אנטרקוט, ציפס ותפו"א, גם מנות לטבעונים כמו המבורגר (69 שקלים), שווארמה (66 שקלים) ולצמחונים כמו פילה סלמון ושעועית ירוקה (98 שקלים).
ולבסוף, במקצה הקינוחים, הציע המלצר סלט פירות, שבהחלט נשמע מרענן אחרי הארוחה הבשרית אבל כעבור זמן מה חזר והתנצל. המסעדה המפוצצת והצוות שידיו מלאות עבודה, לא הספיקו להכין את הסלט ובמקום זאת הוצעו לנו שני מאפי פילו מוארכים וזרויים אבקת סוכר. הייתי שבעה מכדי לטעום מהם והסתפקתי בתה נענה מרענן לגמרי. שותפי התגבר על מאפה אחד ואמר שהוא טעים אבל מתוק ברמות.
שורה תחתונה: אין הרבה מסעדות כשרות למהדרין, ודאי לא בתל אביב, כמו רג'ינה, שבימים בהם מדברים בפוליטיקה על אחדות ואיחוי קרעים מאפשרת לחרדים, כיפות סרוגות וחילונים, לאכול ולחגוג בצוותא.
