צילומים: שלומי פארין, נעמי גולן
כשהסופר היהודי-צרפתי הגדול רומן גארי, פרסם את ספרו "ריקודו של ג'ינגיס כהן" כעשרים שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה בעלילתו, למרות הקטעים ההזויים והאלגוריים שבה, אולי קצת היתכנות מציאותית. קצין אס. אס. רוצח יהודים, המתענה עשרות שנים בגלל זכרו של יהודי אחד מהמאות שחיסל, קומיקאי שרגע לפני שהנאצי ציווה לירות בו ליד בורות המוות, חושף את ישבנו כלפיו וצועק ביידיש בלעג טראגי "קיש מי אין טוכעס" (שק לי בתחת) .
מאז סוף המלחמה רודפת רוחו של היהודי הזה את איש האס. אס. המאבד את שפיות דעתו, מאושפז במוסד לחולי רוח, ויום יום, בהזיות חוזרות ונשנות, הוא מנהל דיאלוגים עם הדיבוק שלו, מתחנן על נפשו ומציע לבקש סליחה כדי לכפר על מעשיו. אלא שרוחו של היהודי לא נעתרת והגרמני ממשיך להתענות בזיכרונותיו ולסבול, עד הסוף שלא אעשה ספוילר ואגלה, אלא אם קראתם את הספר ואתם יודעים מהו.
גם כש"ריקודו של ג'ינגיס כהן" יצא בשנות ה-60 של המאה שעברה, הוא היה לדעתי חלום באספמיה של יוצר יהודי, שמדמיין שיש רוצחי אס. אס. המתחרטים וסובלים בגלל פשעיהם. כמה טיפוסי לבני עמנו, המשתוקקים עד כלות, מאז ועד היום, לחרוג ממעמד נצחי של נרצחים ונרדפים, ומפנטזים שיש בין רוצחיהם כאלה שמתחרטים ומכים על חטא.
לא מכירה סופר גרמני שכתב על נאצי סובל ומתחרט שכזה.
אבל כיום, כשגרמניה זכתה לריהביליטציה אפילו מצד חלק מהיהודים ויש ישראלים הנוסעים לגור בברלין, לא עלינו, דמותו של הקצין המתענה היא לגמרי דמיון שלא מהעולם הזה. יחד עם זאת, ההצגה הממחיזה את הסיפור, שתעלה בתיאטרון הבימה בתל אביב שתעלה בתיאטרון הבימה ב-4 בנובמבר היא אירוע תיאטרלי דחוס, תזזיתי, עוצמתי. בייחוד שרואים אותהו באולם הקטן, אולם 4, של התיאטרון. השחקנים מופיעים ממש צמוד לאף של הצופים, באינטימיות כמעט טורדת מנוחה, ולרגעים כמעט מאמינים שיש דבר כזה, רוצח גרמני סובל עד כדי מחלת נפש.
הקהל שצפיתי במחיצתו בהצגה לפני כמה חודשים יצא ממנה שותק ומהורהר ולא פלא. מקווה שהרהוריו תואמים את אלה שלי, כלומר שרק יהודי היה יכול להמציא גיבור גרמני שכזה. בכל מקרה ממליצה להגיע כדי לחוות את המשחק, הבימוי והמשמעות של מה שרואים. הצגה אחת תעלה בשעה 12:00, והשנייה בשעה 21:00.
