הילדים שוב בבית, שוב בזום, לא כולם, אבל חלק גדול מהם, אחרי שהתבקשנו שוב לא לשלוח אותם לבית הספר, ושוב מוטל העומס על ההורים להתמודד עם הקשיים של המצב הזה. חיפשתי אמצעים חדשים שיעזרו לנתק את הקטנים משידורי החדשות, יסיחו את דעתם לנושאים אחרים, ויעצימו את שלוותם הנפשית ויכולותיהם, ומצאתי את "יומן החוזקות שבי וההצלחות שלי", של אתי אשכנזי.
אתי, אם לשניים בני 9 ו-10, יצרה את היומן במטרה להראות לילדיה כמה הם נפלאים וכמה כוחות וחזקות יש להם ברגעים מאתגרים וקשים ומצאה בצדק שהיצירה שלה יכולה להתאים גם לילדים של אחרים. היומן נועד לאמן את הילדים בזיהוי רגשות, העצמת המודעות העצמית וביסוס תחושת השליטה שלהם בחייהם, והגדלת תחושת המסוגלות, הביטחון והדימוי העצמי. היא מסבירה לילדים שכבר למדו לקרוא, איך לנהל מחשבות לא נעימות ולהפחיתן, איך לזהות את הרגשות שלהם, להביע אותן ולדבר עליהן, איך להכיר בהצלחות ובכך גם להתגבר על קשיים. היומן מכיל 80 עמודים צבעוניים מנייר נטול עץ כולל 15 מדבקות גירוד ועולה 60 שקלים. ניתן להשיגו באתר https://qubicube.co.il/
ספרון נוסף שייהנה הורים וילדים גם יחד הוא "אִמָּא, תִּסְגְּרִי אֶת הַשּׁוֹאֵג אָבָק". מי גידל ילדים ולא חווה את שיבושי הלשון היצירתיים והמקסימים שלהם בשנים הראשונות לחייהם. הורים רבים, ואני ביניהם, מבטיחים לעצמם לרשום למזכרת את החידושים המלבבים האלה, ושוכחים. או רושמים, ולא עושים עם זה דבר. אבל שרית ואסף כץ במיזם "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם", לא רק שאספו פניני לשון של ילדים גילאי 3-7 אלא גם זכו לשיתוף פעולה של האקדמיה ללשון העברית, והתוצאה היא ספר קטן, מרתק ומהנה, שאני מקריאה בשבועות האחרונים לילדים ולמבוגרים רבים, וכולם מתמוגגים. השיבושים וההמצאות של הקטנים שנאספו בו כל כך הגיוניים מבחינת הדקדוק העברי, שהם זכאים לדעתי להיכנס למילון ולשפת הדיבור. למשל, למה לא לקרוא לטרמפולינה – קיפצולינה, כמו שקוראת לה אורי שפרבר מגבעתיים בת ה-2.8, אפילו עוד לא בת שלוש. מה ההיגיון לקרוא למעלית – מעלית- גם כשאנחנו יורדים בה, ולא מורדית, כפי שאומרת אורי בן ה-4 מבלפוריה. כשאמיר בן ה-6 רוצה ללכת לפיציה, מתקנת אמו: צריך להגיד פיצרייה, אבל אמיר מתפלא: למה? הרי אין אות ריש במילה פיצה. איתן בן 3.5 מרעננה, דובר עברית ואנגלית וכשהוא מסיים משהו הוא אומר: פינישתי. ויהלי מבקש מאמו להפסיק להרעיש ב"שואג האבק". וכמה מלבב לשמוע ילד קטן שמסביר כי פעם היה חלשלוש והיום הוא חזקזוק, או מכנה חולצה מכופתרת חגיגית בשם "כפתורית".
מול כל עמוד עם חידוש לשון שכזה המלווה באיור, יש עמוד של הסבר לשוני, דקדוקי והגיוני, שתרמה האקדמיה. אחד מאלה, שכבר הכנסנו לשימוש במשפחה שלי הוא להזליג, כלומר לנעוץ מזלג. אוהבת גם את הפמיניזם של עוז בן ה-4 מהישוב כרמל שקורא לבת זוגו של הבעל – בעלית, וליכולת החשיבה של עמית בן או בת ה-5 שטוען כי "אם יתקלקל הפח, אז אין מה לעשות, אי אפשר לזרוק אותו אל עצמו". ומה תגידו על ההיגיון ההמצאתי של ילד המנסה להסביר לאחותו הקטנה ממנו את המילה: זולת, ואומר: הכוונה היא לזו- לא – את.
מציעה למחברים לפרסם עוד ספרונים שכאלה, ולמי שרוצה לרכוש, ניתן לעשות זאת באתר האקדמיה ללשון עברית (שמקבלת הרבה חידושי לשון של ילדים כמו אתמוליים במקום שלשום למשל).
המצאה חשובה מסוג אחר הן הבובות החדשות של המותג Mistake (טעות בעברית), שהחל לייבא המרכז הרב תחומי לרפואת א. א. ג. – א. ר. ם, אסותא רמת החייל. המטרה של הבובות האלה היא להרגיל ולחנך ילדים לקבל את השונה, ולא להחרים או להירתע ממנו וגם שמותר לטעות ועלינו לקבל את הטעויות שלנו. כך שלכל בובת דובון, כלבלב או חתול יש איבר בצבע שונה, או רגל קצרה יותר מהשנייה, או מספר שונה של אצבעות וכו'.
הבובה "טעות" נוצרה על ידי בובנאית, אליה חברה אשת עסקים ישראלית. השראה להכנת הבובה קיבלה האומנית מבתה בת ה-10 שנהגה לקרוע את הציורים שהיא ציירה כי הם "טעות מטופשת". היא קיוותה שהבובה תלמד את הילדה להעריך את הטעויות שלה, ולהבין שהן חלק חשוב בתהליך הלמידה. הבובה מאושרת על ידי מכון התקנים, וניתן לרכוש אותה ב-150 שקלים בטלפון 03-7645381, או במייל: shanys@assuta.co.il
אפשר לשמח ילדים גם עם "סתם בובות" חדשות יפיפיות במותג LOL שמייבאת חברת אילנית, חבויות בתוך כדור הפתעה. לבנים עם בובת בן, ולבנות עם בובת בת. לבושים בסגנון עכשווי צעיר ובועט, שניתן לטבול או להשקות במים. ניתן להשיג בחנויות ורשתות צעצועים.
צעצועי הרכבה הם מתכון בטוח לפיתוח ריכוז , יצירתיות, מוטוריקה וכושר הנדסי, ולהרגעת מתחים. רשת הבוטיק WETOYS מייבאת ערכות הרכבה של מסוק, אופנוע דחפור וספינת חלל ועוד, לילדים החל מגיל 4 של חברת eitech החל -39 שקלים. ניתן להזמין באתר: https://www.wetoys.co.il עם משלוחים לכל הארץ.
וגם חברת engino שמייבאת לארץ חברת "שחק נא", מציעה ערכות הרכבה של מכוניות וכלים מכניים אחרים, החל גיל שלוש ועד גיל ההתבגרות, שיכולים להשיג את מירב היעדים של פיתוח מוטוריקה עדינה, תכנון וסדר עבודה, ראייה מרחבית, הבנת חוקים פיזיקלים וכו', כאשר הורים וילדים בונים אותם ביחד. תגלו שהם מרגיעים ומאתגרים מבוגרים לא פחות מאשר את הילדים.
