חשיפת ילדים למוזיאון היא אתגר לא פשוט. הקטנים שחיים ממסך למסך, טלוויזיה, מחשב, טאבלט ובראש וראשונה אייפון, לא פנויים נפשית ורגשית להתבוננות בציורים ופסלים סטטיים. מצד שני, מדובר במאמץ חינוכי חשוב, שעשוי להרחיב את גבולות עולמם, ואת יכולתם ליותר סבלנות ואורך רוח מאלה הנדרשים במשחקי העולם הווירטואלי. לשם כך כדאי לקחת אותם לתערוכות מעוררות השתוממות, התפעלות והפעלה אינטראקטיבית מותאמות גם לגיל הגן והחטיבה. ויש כאלה.
ביקרתי בארבע מהן, ואני ממליצה לקחת אותן בחשבון כפעילות כיתתית וגם כיוזמה הורית משפחתית.
אחת התערוכות המרתקות ביותר שניתן לראות בימים אלה היא "פאנטסטיקו" של חיימה חיון במוזיאון העיצוב חולון, שתישאר פתוחה עד אפריל 2016.
חיון, יהודי יליד 1974 שגדל במדריד ולמד בפריז, הוכתר על ידי המגזין TIME כאחד ממאה היוצרים החשובים של זמננו. מאפיין טיפוסי של אמנותו, שילדים מתחברים אליה באופן מידי וטבעי, הוא לשנות גדלים של חפצים מוכרים (מזכיר את "אליסה בארץ הפלאות"), למשל לעצב כלי שחמט בגודל של אדם, או להצחיק בעזרת שילוב גורמים מעולמות שונים, כמו כיסא הנראה כמו נקניקיה אמריקאית, רגליים של סוס נדנדה לתרנגול ענק שצבעו ירוק, ספל בצורת גורד שחקים, שולחן עם רגלי אדם ועוד.
בתערוכה בחולון יש גם סדנה שבה צובעים ומעצבים בובת מטריושקה (בבושקה), לפי הטעם והדמיון האישי של כל ילד. מתאים לילדים מגיל 5, בליווי הורים. אנשי המוזיאון מבטיחים להתאים את הפעילויות השונות במהלך פורים ופסח השנה לפי לוח הזמנים של חופשות בתי הספר.
על החיבה של ילדים לבובות, אין חולק. לא רק בנות. גם בנים הרי משחקים בבובות של גיבורי מלחמת הכוכבים, סופרמן, בטמן וכו'. את פניה הרבים של אמנות הבובה ניתן לראות עד סוף ינואר 2016 בתערוכת "דולס ארט", המתקיימת במוזיאון יפו העתיקה.
אמנים מישראל ומהעולם מציגים בובות מנייר, עץ, פורצלן, שעווה וחלקים ממוחזרים של חפצים שונים, בהשראת קלאסיקה ספרותית, המיתולוגיה היוונית, חלומות ופנטזיות. מסבירה אחת המציגות, אירה קרוחמל: "בובות לא יכולות להעמיד פנים או לומר חצי אמת, וכשאנשים מסתכלים עליהן הם חוזרים להיות ילדים".
מוסיפה האוצרת לימור מרגוליס: "ישנה בימינו בעולם סצנת אמנים ענקית המגדירים את עצמם כאמני בובות, ישנם אספני בובות ותערוכות בינלאומיות רבות. בישראל התחום עדיין בחיתוליו ויש עוד הרבה עבודה לעשות בכדי שיקבל את ההכרה המגיעה לו".
ואם אנחנו כבר ביפו, איך אפשר לדלג על שוק הפשפשים? שם, בגלריה בשם SAGA ברחוב רבי פנחס, המעצב ניל ננר, בוגר שנקר הלומד עיצוב תעשייתי בבצלאל, מציג את "סימני פיסוק". האם ניתן לייצר כיסא שיספק לנו את הצורך לשבת פחות – שאל ננר את עצמו, ועיצב כיסאות, שרפרפים וספסלים מפוסלים בברזל מכופף שבהחלט קשה לשבת עליהם יותר מזמן קצר. אחרי שהתפרסם כי ישיבה ממושכת מקצרת חיים, נותן ריהוט הישיבה ההיתולי של ננר הרבה חומר למחשבה.
המושב בכיסא של ניל ננר הוא פס ברוחב 3 ס״מ. המשענת. אם בכלל ישנה כזו, היא שני פסים תומכים בשני צדי הגב – המינימום ההכרחי לתמיכה. זוהי התבוננות וראייה מזוקקת של ישיבה ושל המהות הפנימית של הרהיטים. ילדים אגב, מניסיוני, מבינים אינסטינקטיבית את מוצרי הישיבה האלה. הם מתחברים אליהם מכיוון מתקני השעשועים והטיפוס המוצבים בגינות.
ועוד תערוכה מרתקת, בגלריה שרונה ארט בשרונה, ניתן לראות עד סוף ינואר את התערוכה הנודדת של הבריטי ווליארד ויגאן, "מיקרו ארט", שמפסל יצירות בגודל אלפית המילימטר.
ויגאן מצליח לעצב סצנות שלמות בתוך קוף מחט, ראש סיכה, גרגר חול או גביש סוכר, והכי מדהים: וויגאן עיצב אופנוע "הארלי" שמונח בקצה שיערה שגילח מזקנו. הצופים מתבוננים ביצירותיו, ביניהן סינדרלה ואחיותיה, כיפה אדומה ופינוקיו, דרך עדשת מיקרוסקופ. מתאים לכל גיל, ילדים מגיל הגן.