מכל הבשורות המרשימות ששמעתי באירוע הצגת רפרטואר העונה החדשה של האופרה הישראלית 2026/27 – המשמעותי ביותר בעיני היה הדיווח על אגודת הידידים הצעירה של האופרה, ששני שירן התמנתה ליו"ר החדשה שלה.
חליל הקסם. האופרה הישראלית תל-אביב
צילום ביורן היקמן
אופרה, ויעידו על כך כל בני המשפחה והמכרים הצעירים שלכם, בני השלושים ומטה או בני ה-15 ומעלה, היא "משהו של זקנים", כך לפחות הם אומרים לי. מה למעריצי עומר אדם, נועה קירל, או אפילו שלומי שבת, ולאריות בסופרן או בס בריטון, מה ללובשות חולצנית הבטן ומכנסוני הג'ינס – לשמלות הקרינולה של המאות עברו. לא פעם שאלתי את עצמי איך ממשיכה האופרה להתקיים ולשגשג, בישראל לפחות, שאין לה מסורת אופראית ותיקה כמו באיטליה וצרפת.
שלשום בבית האופרה בשדרות שאול המלך בתל אביב, קיבלתי את התשובה. כדי להמשיך לשמור על הרלוונטיות של אמנות המשלבת מוסיקה, מחול, תיאטרון,
כרמן. האופרה הישראלית תל-אביב
תפאורה ותלבושות, מחוות גדולות מהחיים, קולות גדולים מהחיים, ועלילות דרמטיות, קומיות, טרגדיות והיסטוריות, גם בעידן הראפ והפופ, הטיקטוק והיו-טיוב, צריך פשוט לחנך ולגדל קהל צעיר, לדאוג שיהיה דור חדש שילמד להכיר וליהנות מאמנות הבמה העתיקה הזו.
והאופרה הישראלית עושה זאת לא רק באמצעות אגודת ידידים צעירה, אלא גם באמצעות יוזמה של אופרות לילדים ברחבי הארץ, הופעות כל יום שלישי אחרי הצהרים עם הצגות כמו עמי ותמי, הברווזון המכוער, סינדרלה, חליל הקסם ועוד. וסדרה למשפחות באולם הקטן שלה עם הנסיך הקטן, אליסה בארץ הפלאות, מה עושות האיילות.
האופרה הישראלית תל-אביב. פאוסט. צילום יוסי צבקר
כשילדי גן ויסודי מתרגלים לשמוע תוך כדי צפייה בסיפור זמרים במצו סופרן או בריטון, הם יהפכו ללא ספק בבגרותם לקהל החדש של האופרה הקלאסית.
מחמאה נוספת מגיעה לאופרה הישראלית תל אביב על עידוד והעלאת אופרות חדשניות של יוצרים ישראלים, כמו "מופקרת" של יונתן כנען המלחין ועידו רקלין הבמאי וכותב הליברית, המספרת על הזמרת בהייה (מבוסס על דמות אמיתית), שהופיעה במועדוני טבריה הערבית בשנת 1938, ימי מאורעות הדמים, שהיהודים קראו לה בוגדת, הערבים קראו לה מופקרת, ובפועל הייתה מרגלת למען ההגנה, גיבורה נסתרת, שמגיע לה שנגלה אותה.
צל"ש נוסף הייתי נותנת לאופרה הישראלית על העלאת "פיטר גריימס" של בנג'מין בריטן, טרגדיה מודרנית על מאבקו של אדם יחיד ברכילות מרושעת וחשדנות מסוכנת של הסובבים אותו בכפר דייגים בבריטניה. נושא רלוונטי לכל השיח על חרמות והצקות קולקטיביות שמהם סובלים גם בימינו.
ואם כל זה מתקדם מדי בשבילכם, אל דאגה, האופרה בתל אביב תעלה השנה גם את כל השלאגרים האהובים והידועים: כרמן ונשף המסכות, הספר מסוויליה וחליל הקסם. יש למה לצפות, וכדאי לדאוג לכרטיסים.
המנהל המוסיקלי של האופרה, ושל התזמורת הסימפונית ראשון, דן אטינגר, דיבר במפגש על מה שבעיניו הוא שם המשחק: באלאנס. איזון. כלומר לדאוג לרפרטואר שיתאים לכל השנתונים וסוגי הקהלים בארץ, כולל הבאת זמרים גדולים מהעולם לצד זמרים גדולים ישראלים. והתוכנייה שחולקה למוזמנים אכן מוכיחה זאת.
האופרה הישראלית תל-אביב צילום נעמי גולן
אגב, התנהלותה והישגיה של האופרה תל אביב מזכים אותה במעמד מרשים על מפת בתי האופרה בעולם, למרות שהיא בת ארבעים בלבד, והם בני מאות. האופרה באיטליה למשל קיימת כבר מאז סוף המאה ה-16…
האופרה הישראלית תל-אביב. חליל הקסם. צילום ביורן היקמן
