צילום: נעמי גולן
יש חיים אחרי הפנסיה, זו סיסמה שאני נוהגת לשנן כפנסיונרית בעצמי. ולכן, לפני שאתייחס לציוריו של חיים רון המוצגים בתערוכה החדשה בלובי של סינמטק תל אביב, ראוי לציין אצ אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של תוחלת החיים המתארכת שלנו: האפשרות לפצוח בקריירה חדשה.
חיים רון מדגים מסע יצירתי שלישי בשישים ושמונה שנותיו.
קריירה ראשונה: שחקן בכיר בנבחרת ישראל בכדוריד, עם 75 הופעות בינלאומיות ו-258 שערים בינלאומיים. אפילו הצעה לשחק כמקצוען באלופת שוויץ.
קריירה שניה: עשרות שנים במשרד הביטחון עם תפקידים בארץ ובחו"ל ובהם כאלה בתחומי השינוע הבינלאומיים, חירום ולוגיסטיקה.
קריירה שלישית: יציאה לפנסיה לפני כחמש שנים, לימוד רישום וציור ויצירה אינטנסיבית בצבעי אקריליק,
"החלטתי אחרי 43 שנות עבודה במערכת הביטחון שהגיע הזמן למצוא ריגושים ואתגרים אחרים", אמר לי רון באירוע הפתיחה של התערוכה שלו.
הוא החל לצייר בגיל 53, אבל התמקד בתחביב שהפך לעיסוק מרכזי בעיקר באחרונה. רון מצייר על בדים גדולים סצנות תוססות של ניו יורק, עיר שחי בה כמה שנים, בצבעים עזים בהשראת אנרי מאטיס, לדבריו, אבל גם פרחים ושדות באווירה רגוע יותר בהשראת קלוד מונה, וגם ציורים מופשטים אנרגטיים (ראו בתמונות המצורפות אותו ואת יצירותיו בפתיחת התערוכה).
את סוד האנרגיה הנפשית המאפשרת לתחזק קריירה שלישית וגם לבשל מנות שף לבת זוגו, ילדיו ונכדיו, עוד תחביב אהוב עליו, ובהם קינוחי טירמיסו ועוגיות בראוניז, אפשר כמובן לתלות בגנטיקה, אבל את המראה החסון והצעיר שלו, אפשר לשייך לדעתי גם לעובדה שהוא שומר בקפדנות על כושר, רץ, רוכב על אופניים ועושה יוגה.
בשורה התחתונה, הציורים הם כרגע הסיבה למסיבה, והם אכן מרשימים. חיים רון עצמו אוהב במיוחד את ציור כיכר טיימס שלו. אני התאהבת בציור האבסטרקטי עז המבע שלו.
