בעידן הרב תרבותיות וערעור כל האמיתות המוחלטות, כשחייבים "להכיל" כל אחד וכל דבר, למה שחומוס לא יככב כנושא לתערוכת אמנות? למה שרצועות בד מלופפות סביב קערה לא יוגדרו כ"מסע חיפוש"? אחרי שגדולי המוזיאונים בעולם הציגו קולאז'ים של קרעי סמרטוטים (ובמוזיאון תל אביב לאמנות ניתן לראות בימים אלה אוברול מעלה עשן כמוצג אמנותי), דור שלם אחרי שנראו בגלריות "מיצגים" של ערימות חול וקוביות צמר גפן (במו עיני ראיתי), שני דורות אחרי שציור בקבוק קולה ענק (וורהול), הוגדר כיצירת מופת, הכל לגיטימי.
"ט"ו בשבט חוגג סזאן". דיזנגוף סנטר תל אביב. צילום אסתי ברק
גם ארבע התערוכות החדשות שעומדות להיפתח בקרוב, עם קרמיקה שהתחפשה לחומוס, דלעת ענקית וכפיות מתכת (לא מכופפות של אורי גלר אלא משולבות בתוך רקמה), מתקבלות באופן טבעי. יש גם יתרון לעידן טשטוש הגבולות והכללים באמנות – אפילו מי שנרתע מכובד הראש של מוזיאונים ולא מבין לדעתו בציור ופיסול קלאסי, יכול ליהנות בתערוכות. כך גם אפשר להרגיל ילדים להתלוות אלינו לגלריות ומוזיאונים, בתקווה שבהדרגה הם יתרגלו לצרוך ולהעריך אמנות.
"ט"ו בשבט חוגג סזאן". דיזנגוף סנטר. צילום הדס איצקוביץ
כמה ימים לפני ט"ו בשבט (17 בינואר, י"א בשבט), תיפתח במתחם הגלריה בקניון דיזנגוף סנטר תערוכה בשם "ט"ו בשבט חוגג סזאן". הצייר הצרפתי הנחשב פול סזאן, אחד מגדולי הפוסט-אימפרסיוניסטים, שכמה מציוריו מוצגים עכשיו בתערוכת "זמנים מודרניים" במוזיאון תל אביב לאמנות, נתן השראה ל-40 אמנים ישראלים ליצור כ-400 יצירות תלת ממד, המבוססות על עבודותיו. סזאן הרבה לצייר נופים, פירות וטבע דומם, והאוצרת הדס איצקוביץ החליטה לציין את תאריך מאה שנה להולדתו בתערוכה הזו, שהכניסה אליה חופשית ושלא צריך אפילו לעבור את מחסום הרתיעה מפני גלריות או מוזיאונים כדי ליהנות ממנה. לימונים מקרמיקה, דלעת מקרמיקה, שולחן ענק ועליו סלסלות של ירקות ופירות, הם חלק מהמוצגים בתערוכה המפתיעה הזו שתישאר פתוחה עד 25 בינואר, ושמוצגיה יועמדו למכירה.
"ZOOM על חומוס". בית בנימיני. צילום נמרוד גנישר
שתי תערוכות נוספות שהן נגישות לכל הגילאים והמגזרים, נפתחו השבוע בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית בתל אביב. האחת נקראת "זום על חומוס", ורואים בה עיצובים שונים של קבוצת אמנים שיצרו מקרמיקה חומוס גרגרים, חומוס ממרח, כלים של חומוס, גביעים של חומוס ועוד. האוצרת מסבירה את הנושא המפתיע בכך שהחומוס נחשב היום למזון על ושהוא גם אחד מסוגי המזון המשקפים את הרב-תרבותיות המזרח תיכונית לדורותיה. תוך כדי צפייה בתערוכה לומדים גם על תולדות החומוס, שיטות של אכילה ועיבוד של גרגיריו, כלי שבהם הוא מוגש ועוד.
"חשוף" בית בנימיני תל אביב. צילום עודד אנטמן
וגם התערוכה "חשוף" נפתחה השבוע בבית בנימיני, עם חומר גלם מעניין אחר: פורצלן. רובנו מכירים אותו בצלחות, קערות הגשה וקומקומים, אבל בתערוכה מגלים איך פורצלן יכול להיות דקיק עד שקרני אור משתקפות וחודרות דרכו, יכול לשמש כתבליט של הרים וגבעות, להיראות מחורר כמו אלמוגים, להיות משולב בהדפסה תלת ממדית, וכמובן גם להפוך לכלים בשימוש האדם.
"מסע בנתיב הטקסטיל". גלריה חנקין חולון. צילום עובד פורן
טקסטיל בצורותיו השונות, בעיקר כשטיחי קיר ארוגים, הוא חלק מעולם האמנות מזה מאות שנים. אבל בתערוכה שתיפתח ב-24 בינואר בגלריה חנקין בחולון, ונקראת "מסע בנתיבי הטקסטיל"- מראה לילי פורן איך ניתן לשלב קרעי בד וחומרים סביבתיים ממוחזרים ליצירה אחת. כדי לאסוף את חומרי הגלם ליצירותיה, ביקרה פורן באוזבקיסטן, מרוקו, יוון, טורקיה הודו ועוד, ושם לקטה חפצים כמו מעיל אוזבקי, כפיות משולבות ברקמה פלסטינית, אריגים אפריקאים, קמעות ופריטים מושלכים בצדי דרכים שהיא ראתה והרימה.
"מסע בנתיב הטקסטיל". גלריה חנקין חולון. צילום עובד פורן
לילי פורן מספרת שמאז ילדותה אהבה ללקט סוגי אדמה, קליפות עצים, זכוכיות ואפילו חרקים, ובנתה לה מהם עולם פרטי משלה. בבגרותה המשיכה את המגמה הזו ביצירותיה. בין העבודות שרואים בתערוכה החדשה כלולה למשל "השמלה הגדולה"- שנתפרה מהכלאות של פיסות בד, תכשיטים וחלקי מתכת, ובסדרת "נעלי אישה" רואים כפכפים וסנדלים מצופים בפירות ופרחים. גם הכניסה לגלריה חנקין כדי לראות את התערוכה של לילי פורן היא חופשית ללא תשלום.
