סתם בובה או דובון, לא מספיקים עוד לילדי דורנו. הם זקוקים לבובה עם סיפור ולצעצוע של דמות בסרט מצויר או סדרת טלוויזיה, ובכל זאת, בעקבות שלוש תערוכות ענק בהן ביקרתי באחרונה, "טוי טיים", בהפקת מרכז הירידים תל אביב, "אלפיט טויס" במלון השרון בהרצליה ו"שחק נא"בסטואה, געש, ומסקירת השקות מקיפות של קודקוד ועידן 2000, שהתקיימו בשבועיים האחרונים לקראת חגי תשרי, מתברר שהרצון לתרגל מיומנויות גופניות ושכליות של הילדים, לאמן אותם בהפעלת טכנולוגיות חדשניות ולעדכנם בידע מדעי גם בזמן המוקדש למשחק, הם המניעים המרכזיים בפיתוח משחקים חדשים. וגם מה שהורים מעדיפים לקנות ולתת לצאצאים כמתנת חגים. ואולי בצדק. בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה ומשתדרגת במהירות מסחררת, צריך להתרגל לחידושים כמעט מגיל אפס.
גם כשמדובר בסתם בובה או תכשיט פלסטיק, לצד הברביות והבראציות שעדיין פופולאריות, וכמובן בובות אנה ואלזה, יש ערכות להרכבה עצמית של בובה שצריך להלביש או לאפר, וקופסאות עם כל החומרים ליצירה עצמית של תכשיט, כדי לפתח ולאמן עבודת ידיים ודמיון יצירתי.
זריזות ידיים, אינטראקציה בין עיניים לידיים, פיתוח התבוננות וזיהוי עצמים, הם מטרת העל גם של משחק כמו "חטף טף" של ישראטויס, שבו זאטוטי גן נדרשים לזהות מקבילות בין תמונה מצוירת לתמונה מודבקת על ספלונים צבעוניים ולאסוף את הספלונים במהירות רבה לתוך פטיש מיוחד. בקיצור, לשחק ברצינות ובריכוז. כי משחק זה דבר רציני.
חברת ישראטויס מקדישה אגף שלם של משחקי קופסה לנושא בשם "הארכיאולוג הצעיר", בהם הילדים מתבקשים לגלף במקוש מתוך לבנת חומר את "הממצא" המסתתר בה, דינוזאור או מומיה מצרית.
בתערוכת טוי טיים הוצגה ערכה לבניית דינוזאורים מחלקים דמויי עצמות של חברת ג'וקר נציגויות, וגם בתערוכה של היבואנית הגדולה "שחק נא" היו ערכות לחישוף דינוזאורים. את המבוגרים הרוכשים משחקים כאלה מרגיע לחשוב שכך מגדלים ילדים הקושרים בין תרבות ההמונים הפופולארית (סרטי פארק היורה), עם המדע.
אפילו כשממציאים בחברת גאוני משחק קלפים כמו "פשוט לצחוק" שבו מתבקשים המשתתפים לזהות העוויות ועיקומי פרצוף ולהתאימם לאיורים שעל הקלפים שבידם, כתוב עליהם שהם מיועדים לתרגול שרירי הפנים, או "מימיו" של אלפיס טויס עם רעיון דומה, המוצג כאמצעי לבחינת הזיכרון ולא חלילה רק לקטוף צחוקים ולעורר דאחקות.
זום טול (ZOOTOOL), היא מערכת הרכבה יקרה (120-699 שקלים), המתוארת כמחברת בין טבע, מדע, מתימטיקה, אמנות וארכיטקטורה, ומאפשרת לבנות כיפות גיאודזיות, מבנים מולקולריים, אטומי פחמן, גבישים ומוצקים אפלטוניים. ואל תשאלו אותי מה אלה. גם זה משחק של חברת גאוני שבחרה בתבונה את שמה, כי הרי כל ילד יהודי הוא גאון של אימא. אגב, לנוכח עשרות המשחקים החדשים המיועדים לפתח, להשכיל, לתרגל וכו', שאלתי את עצמי איך זה שילדי ישראל מגיעים להישגים בינוניים ואפילו נמוכים במבחני מתמטיקה וידע בינלאומיים. אבל זה כבר נושא אחר.
קידום ידע השפה האנגלית נמצא תמיד במקום גבוה בעולם המשחקים הישראלי. וכך יש לגאוני גם סדרת מגנטים עם אותיות A-Z החל מגיל 6.
עוד חברה המייצגת בשמה את יעדיה היא סמארט זון (סמארט = נבון), שאחד החידושים שלה הוא משחק "מפצח הכספת" שמשתתפיו צריכים להפעיל זיכרון והגיון כדי לפצח קוד מוצפן המורכב ממנעול צבעוני ומפתח ממוספר. משחק אחר של אותה חברה, Metal earth מציע דגמי הרכבה בתלת ממד ממתכת חתוכה בלייזר לילדים גדולים, בני 14 פלוס. אולי אימון מקדים לכאלה שבעתיד יהיו מהנדסי קונסטרוקציות מוצלחים יותר מאלה האחראים לקריסת החניון ברמת החייל. גם אקספלור טויס (אקספלור=חקור), לא מסתירה לאן היא חותרת במשחקים החדשים. אחד מהם למשל, מבוך דיגיטלי, מאפשר לילדים לבנות מעגל חשמלי והוא מוצג כ"בסיס ללימוד מערכת החשמל". אם כי לאקספלור טויס יש גם דומינו ודוק ומפולת לבנים צבעוניות בסדרה הנקראת קלאסיקה שלא משמשת כהכנה למגמת מדעים בתיכון.
למשחק הקלפים הוותיק רמי אין תדמית חנונית במיוחד, אבל חברת משחקי אורן, הצליחה לשדרג גם אותו לכיוון הלמדני, באמצעות "רמי סטון", עם אריחי פלסטיק ממוספרים, ואותיות (במשחק "אות, מילה, משפט"). שלא תגידו שרוצים לעודד משחקי קלפנות.
כדור המורכב מ-30 צורות מגנטיות, מהן ניתן להרכיב אינסוף גופים הנדסיים, Whacks Ball of, הוא התרומה של ג'ירפה טויס להשכלת ילדינו תוך כדי משחק, ואפילו כאשר מציגים
תלת-אופן לתינוקות בני 10 חודשים קוראים לו "סמארט-רייק" (smarTrike), יבוא של חברת אצבעוני, כולל היגוי חדשני ועוד פטנטים טכנולוגיים.
לחברת קודקוד (שוב שימו לב לשם, המרמז כמובן למה שמתחת לקודקוד, למוח), יש להיט בינלאומי בשם "השופקינז" – יותר מ-150 דמויות זעירות החיות בעולם שכולו קניות סופרמרקט: פירות, ירקות, ממתקים, מזון קפוא, מאפים, מוצרי רחצה ועוד. תגידו, או, הנה משהו ללא יומרות לימודיות. טעות. גם את השופקינז מקדמים כמשחק המכין את הטף (מגיל 4!) ל"שופינג"בעולם האמתי. רק לזבלונים של קודקוד, לא מצאתי הנמקה פדגוגית. אבל אני גם מתקשה להבין איך פרצוף העיסה המוזר שלהם מהנה את הפעוטים.
לגמרי בלי דידקטיקה אי אפשר, וקודקוד משווקת את משחק "כדורי קסם" שאמור לסייע לגילאים הצעירים ללמוד "צבעים, מוטוריקה עדינה, דמיון ויצירתיות".
ידעתם שישראל זכתה במקום הראשון בעולם בצריכת פאזלים לנפש ושבארץ נמכרים כמיליון וחצי פאזלים בשנה בסכום של 30 מיליון שקלים? זה מה שגילו לי הבעלים של חברת שחק נא, בתערוכה הגדולה והמסורתית שלהם, יבואני עולם המשחקים של חברת רוונסבורגר, עם דגש על עשרות סוגים וגדלים של פאזל. המילה האחרונה בתחום הם פאזלים בתלת ממד להרכבת גלובוס כדור הארץ, או בניין האמפייר בניו-יורק, וגם פאזלים זוהרים בחושך ופאזלים עם תאורה הנדלקת במחיאת כפיים.
אגב, למתקשים בפאזל (כמוני), יש סעד חדש: מספרים המודפסים בגב הקרטון המראים היכן להניח את חלקי התמונה. בשחק נא שמעתי גם שלצעצועי העץ יש עדנה והורים מוכנים לשלם עבורם סכומים גבוהים בידיעה שהם יחזיקו ולא יתפרקו עד שיגדל אחרון הצאצאים ואז אפשר יהיה להעביר אותם בירושה לנכדים.
רעיון מתנה לחגים, לא לילדים אלא להוריהם, היא סדרת הפאזלים החדשה שיזמה "שחק נא" ויצרה חברת קלמנטוני (CLEMENTONI) – פאזלים של שבעה אתרים בארץ, הכותל המערבי, תחנת הקמח של מונטיפיורי , חומות העיר העתיקה, נמל עכו, מגדלי עזריאלי, צפת וטבריה. על כל קופסת פאזל מופיע דגל המדינה ובתוכה יש אלף חלקים. לפרטים נוספים: https://www.puzzleland.co.il/
עוד חידוש בתחום הפאזלים, יבוא של אלפיט טויס: פאזל טרולים (הטרולים יחזרו בגדול בחורף המתקרב), שאחד מחלקיו, הראש של הטרול, יהיה עם סיבי שיער הבולטים מתוך משטח התמונה.
לא הקדשתי עדיין מקום לכמות העצומה של משחקי תנועה המציפה את חנויות הצעצועים לקראת החגים. מטוסים, דאונים, מכוניות, ג'יפים, צוללות וספינות הנעים בשלט רחוק, קטרים ורכבות חשמליים (שבניגוד לרכבת ישראל, נוסעים בלי בעיות), חלליות להרכבה, ועוד. אגב, ברשת עידן 2000 ניתן להשיג את צעצועי השלט רחוק האלה במחירים שלא עולים על 100 שקלים,