הוויכוח בין מצדדי פירות טריים שהשתבחה בהם ארץ ישראל בסדר ט"ו בשבט לבין המתעקשים על פירות יבשים, קיים רק מאז נולדה מחדש החקלאות העברית במאה שעברה. בשנות הגלות הוא לא היה רלוונטי, ואת טעמה של הארץ יכלו יהודים לחוות רק דרך אכילת תאנים מיובשות וגריסת חרובים גרומים שעברו מסעות ארוכים במרתפי אניות. ויכוח טרי יותר…
קיימות שתי האסכולות המרכזיות ביחס לסופגניות. אחת אומרת שאם כבר – אז כבר, נרביץ הכי הרבה קלוריות ונתפרע עם שוקולד וקרם שמנת ופררו רושה. השנייה גורסת שעל עקרונות של איפוק וכוח רצון צריך לשמור בכל מצב, גם בחנוכה. אישית, יסלח לי קוני, אני חסידת הגישה המתירנית. בעיני עדיפה סופגניה אחת, אפילו בגודל ביס, אבל בטעם…
חשבתי שנגמרו כל החידושים שאוהב להגות דמיונם הקודח של המגדנאים (קונדיטורים בלעז), ומוצו אפיקי היצירה בחגי חנוכה של השנים הקודמות, אז חשבתי. מה עוד אפשר להמציא אחרי סופגניות מלאות באלכוהול במקום בריבה, בקצפת, בנוגט, בשוקולד לבן, בסוכריות יום הולדת, בליקר קפה, אפויות מקמח ללא גלוטן או רקוחות בשיטה טבעונית? מסתבר שאפשר. לא אלמן ישראל. גם…