הביטוי YOLO (ראשי התיבות באנגלית של "אתה חי רק פעם אחת" YOU ONLY LIVE ONCE) שהפך לשמו של מעדן חלב חדש של תנובה המופץ בימים אלה, הופיע לראשונה בשיר של להקת הסטרוקס בשנת 2006, נעשה מהר וויראלי, נכתב כגרפיטי על קירות, נפוץ כקעקוע, כהאשטאג בטוויטר, וכקריאת הקרב של נוער המסכן את חייו בחוסר זהירות ואחריות בכל התחומים, כולל סמים. בעיתון וושינגטון פוסט נכתב כי "YOLO הם ראשי התיבות שאנשים יאהבו לשנוא". האם בטוח שזה מקדם מכירות רצוי למעדן חלב?

מעדן חלב, עיין ערך מילקי, יכול בהחלט לתפקד כסמל של המשבר האידיאולוגי שבו נתונה החברה הישראלית (מחירים זולים בברלין מצדיקים את נטישת תל-אביב?), ואפילו סמן של השחתת מידות או ייאוש קיומי. כשקיבלנו דוגמה להתנסות של יולו (YOLO) ** עם ההבטחה שהמוצר מכיל לא רק אחוז גבוה של מוצקי קקאו, אלא גם 18% של שוקולד אמתי, אמרנו – נשמע טעים. שווה לנסות. אז הסרנו את המכסה העליון, ומיד קפצה למול עינינו, על מכסה האלומיניום לשמירת טריות המוצר, האמרה: "אתה חי רק פעם אחת. האמת: הכפית הראשונה שהכנסנו לפה הפכה ממתוקה למרירה. זה לא שהמוצר אינו טעים. הוא טעים וקרמי ושוקולדי כמובטח, עם נגיעות של תפוז, קוקוס וחלב כמובטח, אבל ראבאק, כך לקלקל לנו את ההנאה בייסורי מצפון ושאלות קיומיות קשות? קודם כל, לא כולם מסכימים שאנחנו חיים רק פעם אחת: מה עם גלגול נשמות, מה עם העולם הבא, מה עם תחיית המתים, מה עם שבעים ושתיים הבתולות הממתינות בשמיים למוסלמים? דבר שני, נגיד שחיים רק פעם אחת, לא חשוב לשאול איך חיים את הפעם האחת הזו? באמת צריך לעודד אותנו להגיד לעזאזל הכול, מחר נחשוב על סכנות ההשמנה והסוכרת והיום "אכול ושתה", כי זה מה שרוצים אדוני התאגידים המגלגלים את המיליארדים לכיסיהם?

ואגב, יש הבדל מהותי בין מה שאדם מצייר על קיר ברחוב, שר במועדון, אומר בסמרטפון, בטוויטר, בפיייסבוק ובוואטסאפ, בסגנון "יאללה, חיים רק פעם אחת אז נבזבז את הכסף על משהו שאנחנו נהנים ממנו" או "נאכל מה שבא לנו, נשתה, נעשן, נעשה בלאגנים, כי מי יודע מה יהיה מחר", לבין אמרה מודפסת על עשרות אלפי גביעים של מעדן המשווק על ידי חברה מסוג תנובה. הקמפיין הזה משדר מעין הרשאה לקלות דעת, לאכילה אימפולסיבית, לצרכנות בזבזנית, להתעלמות משיקולים של בריאות ושכל ישר, אפילו מסר פילוסופי קיומי מסתתר בה, שהנביא תמצת במשפט בן חמש מילים: "אכול ושתה כי מחר נמות". מה שאמור להיות גימיק בהשראת הנוער והרחוב, הוא בעצם מתן לגיטימציה לנהנתנות חסרת אחריות. יאשימו אותי שאני רואה צל הרים כהרים? אין מה לעשות. זהו המסר האמתי.

—————————————————–

** נוער הגרפיטי והרעיונאים של תנובה לא המציאו כמובן את YOLO. מייחסים את האמירה למשורר הגרמני גתה בסוף המאה ה-18. במאה ה-19 רקדו ואלס של שטראוס עם הטקסט הזה, במאה העשרים היה סרט שנקרא "אתה חי רק פעם אחת" וגם שיר של אלביס פרסלי. אפילו איאן פלמינג השתעשע עם הביטוי בשם של אחד מספרי בונד שלו "אתה חי רק פעמיים".

לפעמים לא חייבים לנסוע צפונה (חרמון), או דרומה (אילת), כדי לראות פינות חמד. רבות מהן שוכנות קרוב לבית, אפילו אם אתם גרים במרכז. דוגמה: ברחוב שהכי פחות צפוי למצוא בו אטרקציות תיירותיות, רחוב ויצמן בלב כפר סבא, בסוף השוק ההומה שבאמצע הרחוב, צצה באחרונה הפתעה. צריך לעבור את דוכני הפירות והירקות, ואז להגיע לשער מעוגל ולהיכנס דרכו, כאילו במכונת זמן, לימי מושבות הברון.

גגות אדומים, ברושים, קמרונים מצלים על מדרחוב קטן, ומסעדה. זה כמובן לא יותר מאשר שחזור נוסטלגי, וכבר העובדה ששם המסעדה רשום עליה באנגלית MARKET& BREAD משדרת שאנחנו במאה ה-21 ולא  במאה ה-19. אבל לפחות הניקוד של המילים האנגליות, בגימיק גרפיקאים חביב, הוא עברי, וגם לארוחת הבוקר הגדולה שתוכלו לאכול שם, טעם ישראלי אותנטי. אבל לפני שאוכלים, מומלץ להסתכל. השחזור כאן מעודן ומרוסן יותר מאשר ביפו העתיקה למשל, או אפילו באולמות האבירים בעכו. אך אין ספק שהוא חלק מטרנד עולמי של רטרו ושל נוסטלגיה לימי העגלה עם הסוס.

שחזורים מוצלחים פחות ומוצלחים יותר, יש היום כמעט בכל פינה, ורחוב השוק בכפר סבא הוא אחד הסימפטיים שבהם. אבל הרי באנו לא רק להשביע את העיניים, אלא גם את הגוף. ובמסעדת "לחם השוק", בתרגום חופשי שלי לשמה האנגלי, תוכלו לשבת מתחת לשמשיה גדולה ביום שמש חורפי על סלסלת לחניות טריות שנאפו במקום, וחמש ארוחות בוקר בשמות מגוונים כמו פופאי (שקשוקת תרד), ים תיכונית (עם חצילים וגבינות), גרנולה, בנדיקט, אמריקאית (עם תפוחי אדמה מושחמים בחמאית טימין ורוזמרים וביצי עין), ואחת בשם "בוקר טוב כפר סבא". טווח המחירים: 39-59 שקלים. האווירה, חינם.

המקום מציע גם אופציות כמו ארוחת סלט עשיר (קיסר, סלמון טיראקי, קינואה, טונה), וטוסטים למינהם, עם מוצרלה ופלפלים קלויים, ביצה עין או גבינת פטה. כריכים גדולים וקטנים, ועוד. אבל אם אתם מזדמנים בצהריים, המסעדה החלבית צמחונית הזו תאפשר לכם לסעוד על ארוחת דגים כמו פילה סלמון, חריימה, פורל שלם א מושט שלם, וגם פאי שפרדס צמחונים עם ירקות בבישול איטי ופירה. במילים אחרות, למרות שהשם שלה מזכיר רק לחם, התפריט הוא עשיר ומגוון ביותר, כולל פסטות, לחובבי מטבח איטלקי, נולדס לחובבי המזרח הרחוק, מנה ללא גלוטן לרגישים לגלוטן, יינות ובירות וקוקטיילים. מעיון בתפריט מתקבל הרושם שהאמביציות גבוהות ואולי קצת מוגזמות. אבל הן תואמות כנראה את הציפיות של הישראלי הממוצע, שרוצה במקום אחד גם מיצים טריים וגם בקבוק קרלסברג, עם סחלב חם וגם אייס לימונענע. גם כוס יין אדום, קברנה סירה, וגם קנקן חליטת צמחים. כל אלה מצויים בתפריט שקיבלתי. ההצעה שלי, בתחום הבישולים לפחות, להתמקד יותר ולצמצם את ההיצע. מצד שני, לא לוותר בשום אופן על קינוח ה"כנאפה בשוק". הוא משתלב נפלא בסביבה. יותר מאשר הפודינג בננה והפאדג' שוקולד, למרות שזה האחרון הוא חביב הישראלים.

מילה על המחירים: בינוני נוטה לגבוה. כמה דוגמאות: פורל שלם עם שעועית ירוקה וקרם פרש- 98 שקלים.  מנת חריימה- 62 שקלים. ספגטי סלמון מעושן ושמנת 52 שקלים. אז כדי שלא לוותר איך בכל זאת לא לוותר על החוויה, גם כשהתקציב מצומצם? עם ביצה עלומה על לחם קלוי, סלמון מעושן ורוטב שמנת תרד ב-30 שקלים ואספרסו קצר ב-9 שקלים או קנקן חליטת צמחים ב-13.

הצרכן הישראלי כבר יודע שלמזג האוויר השפעה ניכרת על מחירי הפירות והירקות. חשוב לכן לקנות אותם בצורה חכמה וחסכונית. אז איך מזהים סחורה טרייה ואיכותית ואיך ניתן להאריך את חיי המדף של הפירות והירקות שקנינו? לפיני שטרית מבעלי "אפונה וגזר", רשת המתמחה בפירות וירקות, יש תשובות שכדאי לשנן.

עגבניות

• משקל – עסיסיות העגבנייה נמדדת במשקלה, ועל כן העדיפו עגבניות כבדות.
• ריח – על העגבנייה להפיץ ריח של טריות משולב בניחוחות האדמה. אם בלחיצה עדינה במיוחד לא חשים בריח כזה, היא לא טרייה.
• צורה – הימנעו מעגבניות עם כתמים או סדקים על קליפותיהן.
• צבע – אדום כהה מצביע על בשלות יתר. עדיף לרכוש עגבניות באדום בהיר במקצת, כך שאורך חייהן יהיה ארוך יותר.
• אחסון – אל תכניסו את העגבניות ישירות למקרר. קירור עלול לגרום למרקמן להיות קמחי. עדיף לאחסן במזווה עם השורש (החלק המחובר לגבעול), כלפי מטה וגם לא אחת מעל השנייה.

צילומים: איל קרן

מלפפונים

• מגע – מוצק וללא קצוות רכים.
• צבע – ירוק כהה משמעו בשלות יתר. במלפפונים בעלי קליפה בהירה יחסית (אם כי לא צהובה).
• גודל – הקטנים יותר פחות מרים ולכן עדיפים.
• אחסון – טמפרטורה של 10 מעלות היא הרצויה, ואילו במקרר יש 4 מעלות בלבד. לפיכך כדאי לשטוף אותם, לייבש היטב, לעטוף בנייר סופג ולהניח בשקית סגורה ולא ביחד עם העגבניות הפולטות חומר המזרז את הבשלת המלפפונים.

פלפלים

• צבע – בין אם אתם חסידים של האדומים, הירוקים או הצהובים, רצוי לבחור את הפלפלים בעלי הגוון המבריק ביותר, הצבע העמוק ביותר, המוצקים ביותר וללא פגמים או קמטים.
• אחסון – במקרר אבל בשקית נפרדת או עטופים בניילון נצמד.
• טיפ לחיי מדף – קטמו את עוקץ הפלפלים בעזרת סכין, ולא ביד (מה שעלול לגרום לפצע).
• טיפ לבשלנים – פלפלים שדפנותיהם ישרות יוצר קלים יותר לקילוף.

תפוחי אדמה

• צבע – חום בהיר עם מינימום "עיניים". לא לקנות תפוחי האדמה ירקרקים.
• מגע – נוקשים וחלקים. לא לקנות בעלי עור מקומט, או כתמים שקועים.
• טיפ לחיי מדף – לא לשטוף אלא לפני הבישול עצמו.
• אחסון – מחוץ למקרר במקום קריר וחשוך.

בננות

• קליפה – חלקה ללא חבורות, כתמים או פצעים.
• צבע – צהוב לאכילה מיידית. ירוק לשימוש של כשבוע לאחר הקנייה.
• אחסון – בטמפרטורת החדר. לא להכניס למקרר בשום אופן.

אבוקדו

• מגע – רך לאכילה מיידית, קשה לאכילה של כעבור כשבוע.
• קליפה – חלקה. אם היא מבריקה סימן שאין שזה לא בשל עדיין לאכילה.
• צבע – תלוי בסוג. זן "האס" שטרם הבשיל הוא ירוק כהה, ושחור-סגלגל לאחד שהבשיל. זן "פלורידה" ירוק בהיר עם גוון צהבהב, גם כשהוא בשל.
• אחסון – במקום קריר ויבש.

תפוחי עץ

• צבע – באופן כללי כדאי לבחור בתפוחים בהירים ומבריקים.
• מגע – קשיח לחלוטין. אם יש אזורים רכים- לא קונים.
• גודל – הגדולים יבשילו וירקיבו מהר יותר מהתפוחים הקטנים.
• אחסון – במקום מוצל וקריר או במקרר, בהפרדה מפירות וירקות אחרים (תפוחי העץ פולטים גזים שגורמים לפירות וירקות אחרים

תותים

• צבע – אדום זוהר ומבריק. אדום כהה מעיד בדרך-כלל על בשלות יתר וחיי מדף קצרים.
• טיפ לקנייה – לרכוש תותים בסלסלות נמוכות, כשהם מסודרים בשכבה או שתיים, ולא בקופסאות עמוקות.
• אחסון – במקרר עד שבוע. במזג אוויר חם, לא למעלה מ-48 שעות.

גזר

.

• מגע – קשיח וחלק. כתמים או שערות לבנות הקליפה הם סימן לחוסר טריות.
• גודל וצבע – בינוני וצבע כתום חי.
• גבעול – עדיף גזר שהעלים עדיין מחוברים אליו.
• אחסון – במקום הכי קר במקרר ובתוך השקית שבה נקנה, או בשקית פלסטיק מחוררת. מומלץ להסיר את העלים לפני האחסון ולקטום את חלקו העליון בעל העוקץ, אחרת הוא ימשיך לצמוח ויאבד את טעמו.

קלמנטינות

• גודל ומשקל – באופן כללי, כשמדובר על פירות הדר הגודל לא קובע, אך המשקל כן. חשוב לבחון כל פרי ולבחור את הכבדים ביותר.
• קליפה – בהיר ובעל גוון חי.  צבע דהוי, או  כתמים, הם סימן שהפרי אינו טרי.
• ריח – מתוק וחזק.
• אחסון – בטמפרטורת החדר למשך כמה ימים , ואם במקרר אז בתוך בשקית ניילון או בתא הפירות.

קערת מרק אדומה של פרסקו. צילום דרימסטיים

היקום שלנו עצמו התחיל כ"מרק". כך לפחות טוענים החוקרים הסבורים שבזמן הבריאה העולם דמה למרק (soup Primordial) מהביל מורכב ממים, מינרלים וכימיקלים של ים קדמון שכיסה את היבשה. הרבה אחר כך, לפי עדויות ארכיאולוגיות מתקופת האדם הקדמון, הומצאו כלי בישול למרק מאבן. ומאז ועד היום, קסם העשבים והבשרים המתבשלים במים מהבילים, חוצה גבולות, תרבויות גזעים ויבשות ואהוב על כל האנושות. בכפרי האינדיאנים בדרום מקסיקו נהגו לבשל מיני דגה, עשבי תיבול, שורשים ופלפלי חלפניו חריפים, למרק קולקטיבי שחולק לכל בני השבט.

מרק דלעת מוקרם בחלב קוקוס עם קרוטונים של עינת תעשיות מזון. עיצוב וצילום יוליה זובירצקי

בתנ"ך מופיע המרק לראשונה כנזיד העדשים המפורסם של עשו. בספר יחזקאל (כ"ד 3-6) יש אפילו מתכון שלם למרק בשרי: "אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ כָּל נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא: מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ".

במהלך השנים לצד מתכוני מרק מגוונים, נוצרו לבישול ואחסון מרקים כלי חרס וברזל, קערות עץ וקערות אבן. בתקופה ההלניסטית נמכר מרק אפונה ברחובות הערים. בתקופה הביזאנטית נולד מרק הבצל ששימש בעיקר כמזון לעניים. מרק הבצל הצרפתי מיוחס למלך לואי ה-14, שדרש מטבחו הראשי לרקוח בעבורו תבשיל וזה מצא באותו רגע רק בצלים, חמאה ושמפניה. בצרפת המציאו גם את מרק השום הכולל קמח, בצל, ביצים וציר ירקות.

מרק שותים או אוכלים? תלוי במה שיש בו. באירופה אהבו לבשל מרקי בשר סמיכים מאוד שהתאימו לחורפים מושלגים. באפריקה המרקים קלילים. בתימן המציאו מרק חמוץ מקמח ומים, שום, כורכום, פלפל שחור, מלח ולימון. מרק ה"ביידה" (ביצה),  מרק עדשים  ומרק רגל שהוכן מרגל פרה, יחד עם שום, לימון, עגבניות וגמבה, הל, ציפורן וחוואיג'. גם השפות משקפות את היחס למרק. באירופה "אוכלים" מרק, במזרח התיכון "שותים" אותו.  הדבר משפיע גם על כלי ההגשה. במזרח הרחוק והקרוב יש קערות קטנות למרק אותן מגישים לפה ושותים כמו תה. במערב יש צלחות מרק אותו מביאים לפה בכפות. בימינו חברה כמו פרסקו משווקת את כל הסוגים מכל היבשות ומסורות הבישול.

עוד לא הזכרנו את הבורשט – מרק הסלק האוקראיני. מרק העוף היהודי המכונה גם "אנטיביוטיקה של הטבע", ותקצר היריעה מלהזכיר את מאות המתכונים והמנהגים הקשורים לנוזל המרווה והמשביע, כי צריך לעבור למתכונים. עם כל הכבוד לתה וקפה, תנור ומזגן, שמיכת פוך ואפודת צמר, קערת מרק מהביל, מחממת לא רק את הגוף, אלא גם את הנשמה. מרק עוף כולם מכירים, בחרתי לכן כמה מרקים מהירים, שטעמם מקורי, הם טעימים, והכי חשוב, מחממים.

תמונה קבוצתית של הכלים המסוגלים לשדרג כל מרק: 1. נעמן. 2. אייץ' & או. 3. פרסקו. 4. פיפ סטודיו. 5.  כלי מרק מאימייל – ספייסז. 6. הרמוניה לבית. 7. לומינרק – המשביר לצרכן. 8. מרקייה מנירוסטה – פלדינוקס. 9. לוק אנד לוק.

מרק דלעת וסלרי מוקרם בחלב קוקוס

היוזמה היא של חברת "עינת תעשיות מזון", המתמחה בין היתר בייצור קרוטונים למרק, והמתכון הוא של אתי בטיטו בעלת הטור הקולינארי  .sweet weekendהוא המבוסס על ירקות וחלב קוקוס, צבעי כתום ומרקמו דומה לקרם. חופן קרוטונים בתיבול פפריקה, הופך אותו לארוחה מלאה.

חומרים ל-5 מנות:

3 כוסות קוביות דלעת. פרוסות מ-3 גזרים. 3 עלי סלרי קצוצים. בצל קטן קצוץ. כפית שום כתוש. כפית ג'יג'ר קצוץ. פחית חלב קוקוס. 3/4 כף  שמן זית. חצי כפית סוכר. שמינית כפית אגוז מוסקט. מלח ופלפל. 5 כוסות מים.

ההכנה:

מטגנים את הבצל, הגזר, הסלרי והג'ינג'ר על אש בינונית כ-10 דקות. מוסיפים את הדלעת וכעבור חמש דקות את המים, וכל התבלינים. מרתיחים, מקטינים אש ומבשלים חצי שעה.

בעזרת מצקת מוציאים לקערה קטנה כ- 1/3 מכמות קוביות הדלעת ומניחים בצד. מוסיפים את חלב הקוקס וטוחנים בבלנדר מוט ידני. טועמים ומתקנים תיבול.

מוסיפים קוביות דלעת וקרוטונים ומגישים.

מתכון חורפי למרק עגבניות, טורטליני גבינה ותרד

וקרוטונים מתובלים ביתיים

באדיבות חוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית

מרק עגבניות של חוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית

מרק עגבניות

מתכון מומלץ של צוות חוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית. אפשר לבשל בתוכו טורטליני קנויים ועלי תרד.

חומרים למרק:

2 כפות שמן זית, בצל קצוץ, 2 שיני שום, 2 כפות פפריקה, רבע כוס קמח, 3 כוסות מרק ירקות משקית, 800 גרם עגבניות מרוסקות, 2 כפות רסק עגבניות, חצי חבילה עלי תרד, קצת גבינת פרמז'ן, 2 כפות בזיליקום מיובש. חצי כוס שמנת מתוקה או יוגורט עזים. מלח ופלפל.

ההכנה:

מטגנים בסיר דקה בצל שום ומתבלים בפפריקה. מוסיפים קמח ובוחשים עד שנוצרת רביכה.

מוסיפים את מרק הירקות מאבקה, העגבניות המרוסקות והרסק ומרתיחים.

מנמיכים את האש ומוסיפים את הטורטליני. מבשלים 10 דקות, מוסיפים פרמז'ן, תרד ושמנת. מתבלים במלח, פלפל ובזיליקום לפי הטעם ומגישים מייד.

מרק פיסטוקים של השף משה קצוקי מאולמי הדר סיטי טאואר רמת גן

מרק פיסטוקים קלויים

את המתכון של השף משה קצוקי, מאולמי הדר סיטי טאואר ברמת גן ניתן להכין בשתי גירסאות. אם רוצים להכין גרסה חלבית, משתמשים במרק עוף פרווה. בגרסה בשרית משתמשים במרק עוף אמתי, ומבשלים עם מחמאה במקום חמאה, ועם שמנת מתוקה צמחית.

חומרים:

כוס פיסטוקים קלויים וכתושים. 50 גרם מחמאה. בצל קצוץ. 1/2 כוס עלי סלרי קצוצים. 2 שיני שום כתושות. 3 כפות יין לבן יבש. 6 כוסות מרק עוף. 2 ענפי פטרוזיליה קצוצים. 2 יחידות עלי דפנה.  כוס שמנת מתוקה צמחית. בצל ירוק קצוץ לקישוט. רבע כוס אורז עגול.

ההכנה:

מטגנים בסיר בצל ושום במחמאה עד הזהבה, מוסיפים אורז ויין ובוחשים כמה דקות.

מוסיפים מרק, ועלי דפנה ומבשלים עד שהאורז רך. מתבלים במלח ופלפל.

בוחשים פנימה פיסטוקים ושמנת ומבשלים 10 דקות.

לפני ההגשה מוציאים את עלי הדפנה ומפזרים מעל סלי, פטרוזיליה ובצל ירוק.

מרק פטריות מוכן משקית. אוסם

מרקים מוכנים

אם אתם ממהרים או אין בבית חומרים להכנת מרק, אפשר בהחלט להתחמם גם בעזרת 4 המרקים החדשים שהשיקה בחורף הנוכחי חברת אוסם:  מרק כתום, מרק ירקות, מרק פטריות ומרק תירס. די לבשל אותם חמש דקות. הם מכילים פיסות של ירקות חתוכים ועולים 11-12 שקלים לשקית.

וופלה או בפלה? מה משנה איך נקרא בלועזית למאפה המתוק הזה, שצריך לקרוא לו בעברית אפיפית ושהישראלים עפים עליו, כי בימים אלה חוגגת יצרנית האפיפיות "מן" שישים שנה להקמתה עם הגילוי המתוק שהישראלים אוכלים אותם כמעט יותר מכל עם אחר בעולם, לא מעט בזכות סיפור ההצלחה של החברה המשפחתית הזו. לפי סקר צרכנים של "הגל החדש" ב-92% ממשקי הבית בישראלים, יש וופלים.

לבוש חדש לאריזות לכבוד יום ההולדת ה-60

בחגיגת היום הולדת בה נחשפה העובדה שאריזות הוופלים עברו השנה עיצוב חדש, ושיש לחברה חידושים כמו עוגיות גרנולה ללא סוכר, וופלים ללא סוכר ומוצרים לטבעונים, נכחו שלושה דורות מתוך הארבעה של משפחת רוקח, הבעלים של "מן", ובהם סבתא פנינה בת התשעים שאפילו במבט הכי ביקורתי, לא נראית יום אחד מעל לשבעים. האם זה בזכות אכילת וופלים או הימנעות מהם?

שלושה הדורות של חברת "מן". שניה משמאל סבתא פנינה בת ה-90

לפי נתוני נילסן, אכלנו ב-2014 וופלים בסכום העולה על 209 מיליון שקלים, ואלה של "מן" מדורגים במקום השני (אחרי "עלית"), בציבור הכללי ובמקום הראשון בציבור החרדי. וזאת כי לחברה יש הכשר מהודר של הרב לנדא.

אגב, על משקל שאלת מפתח הכל-כך ישראלית טיפוסית, האם אתם אוכלים קודם את הקצפת של הקרמבו ואחרי זה את הביסקוויט או להיפך, נשאל האם אתם אוהבים יותר וופלה שוקולד או וופלה לימון, וופלה וניל או וופלה חלווה?

בישראל יש העדפה חד משמעית לשוקולד, ובמקום השני לוופלה לימון. בקהילות היהודיות בעולם (את הוופלים מישראל אוכלים בין היתר בקנדה ואנגליה, צרפת ורוסיה, אוסטרליה ואוסטריה, בלגיה ומקסיקו ובכל בתי חב"ד בקצווי תבל), המקום השני שמור לוופלה וניל.

סיפור הוופלים התחיל בשנת 1938, עם עליית משפחת רוקח לארץ, והקמת מחלקת הוופלים במפעל "ליבר" ההיסטורי בבני ברק (זה שלימים התמזג עם "עלית"). לפני שישים שנה עזבה משפחת רוקח את "ליבר" והקימה את "מן". הם ארזו וופלים שנוצרו בעבודה ידנית, בקופסאות פח, ונסעו למכור אותם ממכולת למכולת במכונית סוסיתא קטנה. צה"ל היה אחד הקליינטים הכי גדולים שלהם, ואין חייל, עד היום נדמה לי, שלא קנה בשקמיות את המצופים המפורסמים.

בניגוד לחברות משפחתיות אחרות, בני רוקח הכניסו גם את הדור הרביעי לעסק, ואלה העבירו את המפעל לרמלה, הוסיפו קווי יצור אוטומטיים, חדרו לכל הרשתות בארץ, גדולות כקטנות, שינו את מתכון המוצרים (כיום הם ללא שומן טרנס, ללא צבעי מאכל, וללא חומרים משמרים), והוסיפו מוצרים חדשים כמו עוגיות גרנולה, עוגיות וופלים מחיטה מלאה ועוגיות לטבעונים נטולות רכיבים מן החי.

"מן" הוסיפה למוצריה את סמל הטבעונות של עמותת ויגן פרנדלי, והופכת בכך ליצרנית המתוקים הגדולה בישראל שיש לה את תו הטבעונות.  רישום נוסף וראוי לציון על האריזות הוא הלוגו "מיוצר בישראל". בנוסף, בחברה מדגישים שהם מעדיפים ספקים וחומרי גלם ישראלים ומעסיקים רק עובדים ישראלים תושבי אזור רמלה.

עוגת וופלים בטעם של מן. עיצבה וצילמה יוליה זובירצקי

** אם חגיגה, זה חייב להיות עוגה. אז גם מוופלים אפשר להכין עוגה מדהימה. המתכון שלה הופק בשיתוף עם אתי בטיט, בעלת הטור הקולינרי  sweet weekend . בשבוע שעבר התפרסם בארץ מתכון של עוגת קרם קוקוס וחפיסות שוקולד, שזכה למאה וחמישים אלף כניסות. סימן שהציבור הישראלי רעב לעוגות שקל להכין אותן. אז גם עוגת הוופלים ניתנת להכנה בקלי קלות.

החומרים לבסיס הם: 200 גרם וופלים קצוצים בטעם קפה. 100 גרם שוקולד מריר קצוץ. חצי כוס קוקוס. כוס חלב. 2 כפות קקאו. 2 כפות שמן קנולה.

החומרים למלית הם: 250 מ"ל שמנת מתוקה, חצי כפית אבקת קפה נמס. חבילת אינסטנט פודינג בטעם וניל.

החומרים לציפוי הם: 100 גרם שוקולד מריר קצוץ. חצי כוס שמנת מתוקה. 50 גרם חמאה.

זאת ההכנה:  מערבבים את הוופלים הקצוצים עם הקוקוס.

מבשלים את השוקולד, החלב, השמן והקקאו תוך ערבוב עד למרקם חלק ומצננים חמש דקות. מוסיפים את תערובת הוופלים לקרם הזה ואת העיסה הדביקה מהדקים לתבנית מרופדת ומעבירים למקפיא לרבע שעה.

בינתיים מקציפים את חומרי המלית ומורחים על הבסיס. מחזירים למקפיא לעוד חצי שעה. בזמן ההמתנה מבשלים את חומרי הציפוי עד לקבלת מרקם נוזלי.

מוציאים את העוגה מהמקפיא ומצפים. בתיאבון.